אמנות בקהילה

השליחות הסתיימה. הדרך נמשכת

"אנחנו יוצרים את ההיסטוריה של עצמנו בעולם הזה. אנחנו מודדים אושר וסבל, הצלחה וכישלון, על פי ציפיותינו ועל פי אמות המידה שלנו. מעולם לא חשתי ש'הגעתי'. אני יודע שהמטרות החשובות באמת בחיים לעולם אינן מושגות במלואן. הניסיון לחתור אליהן הוא המסע" (מורטון ל. מנדל)

חנוכת גן סיפור הצל של יואב. צילום: אלי נאמן

בימים אלה מגיעות לסיומן כ- 34 שנות עבודתי בעיריית חולון, מתוכן כמעט 24 שנים בתפקיד מנכ"לית העירייה ו- 22 שנים כמנהלת אגף תרבות ויו"ר ועדת אמנות. היו אלה שנים משמעותיות, מספקות ומאתגרות, שנים שעיצבו אותי, השפיעו על מי שאני, שנים בהן היתה לי הזכות להיות חלק מעירייה מובילה ומצוות גדול של אנשים ונשים איכותיים, אשר כולם ביחד הטביעו חותם על העיר חולון.

מעולם לא היה זה עבורי 'עוד תפקיד', ראיתי בכך שליחות ולאורך כל הדרך שאלתי את עצמי מה עוד ניתן לעשות למען העיר ותושביה ולמען העובדים, היכן אפשר לשפר ולהשתפר.

ביום הראשון ללימודים בגולדק מדיטק

לנגד עיניי עמדו הילדים, הדור הצעיר הגדל בחולון. יאנוש קורצאק מצוטט כמי שאמר: "אין ילדים שאין בהם כישרון, אלא שהכישרון – כמה וכמה דרכים ופתחים לו: יד, אוזן, עין… תנו להם תנאים למען יגדלו טובים יותר, למען יגדלו להיות מבוגרים שיביאו עמם עתיד טוב יותר לעולם".

צעד אחר צעד, יצקנו תשתית כדי לתת לילדי חולון ולילדי ישראל את האפשרות להתפתח ולצמוח. שאפנו להעניק חינוך במובן הרחב ביותר של המילה, בסיס עליו יצמחו הילדים לאזרחים בוגרים צמאי דעת, חושבים וסקרנים. היינו חלוצים בגישתנו זו. בנחישות ובעקביות הפכנו את חולון לעיר שטוב לגדול בה וחייבים לבקר בה. בהמשך גם מיצבנו ומיתגנו את העשייה בתודעה הציבורית תחת המותג 'עיר הילדים', שכולם מכירים ומוקירים.

כבר בראשית הדרך חוללנו מהפך בבתי הספר והגנים, חידשנו ובנינו מוסדות חינוך בסטנדרטים גבוהים מהמקובל, הדגשנו את ההיבטים האסתטיים כי האמנו במתן תנאים היוצרים אווירת למידה. בשים אלה נבנו בתי ספר חדשים ומאות גני ילדים חדשים ובנוסף שודרגו הגנים הוותיקים. הבנו את החשיבות של התכנים והפדגוגיה ויצאנו ביוזמות כמו בתי ספר מנגנים, תכניות מוסיקה, אמנות ומדע בגני ילדים ועוד. היינו חלוצים בהבנה שבעידן הנוכחי 'למידה משמעותית' היא קריטית והכשרנו את כל מנהלי בתי הספר לשיטת לימוד באמצעות פרוייקטים (PBL) אותה חוו באופן אישי בסן דייגו וכיום מיישמים במוסדות החינוך בחולון. הבנו שלימוד איננו יותר באמצעות חומרי לימוד כתובים והפכנו את חולון לעיר שהיא בית ספר אחד גדול (School In The City).

כשאני מביטה על העשייה הרבה בעיר ועל כמה מהמקומות המזוהים ביותר עם חולון אני חשה סיפוק רב. מוזיאון הילדים המצליח, שהוקם ביוזמתי, הלך והתרחב ועוסק בין היתר בקבלת האחר, מקרב את הציבור בכלל ואת הילדים בפרט לעולמם של עיוורים, חירשים וזקנים. המדיטק, מתחם תרבות מעורר השראה עם ספרייה מפוארת המביאה אליה בכל ימות השבוע קהל עצום של צעירים, מבוגרים, ילדים ואזרחים וותיקים, תיאטרון לילדים ונוער שהוא בעיני 'שמורת טבע תרבותית', בו הצגות איכות מפגישות את הילדים עם רעיונות, מחשבות וערכים, סינמטק בו לומדים תלמידי העיר כל כך הרבה דברים חשובים, באמצעות עולם היצירה הקולנועי.

מוזיאון הקומיקס והקריקטורות הייחודי מציע עולם מקסים ומרתק, מרכז תיאטרון הבובות עושה עבודה חינוכית מדהימה, תוך למידה משמעותית המממשת את תפיסת 'העיר כמרחב ידע וחינוך' – בית ספר אחד גדול ומלא אפשרויות. מוזיאון העיצוב, אשר הוקם ביוזמתי, מפגיש את הדור הצעיר עם ערכי העיצוב והחשיבה האסתטית וכמובן הציב את חולון גם על מפת התרבות העולמית. שורה של פסטיבלים עירוניים תורמים אף הם למהלך, כאלה הם 'פסטיבל ישראל לילדים', 'פסטיבל צלילי ילדות', 'פסטיבל תיאטרון וסרטי בובות', 'פסטיבל אשה' ועוד. אני גאה במיוחד על רעיון 'גני הסיפור' הייחודי שלנו אותו יזמתי לפני כ- 15 שנים, כשבגנים הציבוריים הירוקים נפגשים בני הדור הצעיר עם עולם הספרות והאמנות באופן בלתי אמצעי וכחלק מתרבות הפנאי במרחב הציבורי.

כשיצאנו לדרך בחנו, תוך שיתוף קבוצות רבות של תושבים, את חוזקותיה וחולשותיה של חולון. גיבשנו חזון, בכל אחד מתחומי החיים העירוניים וקבענו יעדים לטווח המיידי, הבינוני והארוך. עם הזמן כתבנו תכניות אסטרטגיות, בנינו את הארגון בהתאם למטרות שהצבנו ומידי שנה בשנה הצבנו תכניות עבודה למימוש, ערכנו בקרה על מה שהשגנו, תוך התאמה והתקדמות על פי הנתונים והצרכים המשתנים. לפני שנים ספורות קראנו לציבור ליטול חלק פעיל בריענון החזון ואת אלפי הרעיונות אנו משלבים בתוכניותינו. קבענו כי חולון תהיה עיר גדולה, אך תציע גם משפחתיות וחיי קהילה וחום אנושי. הבנו את הצורך בהפיכתה של העיר למוקד משיכה לעסקים חדשים ואת הצורך בפיתוח אפשרויות נוספות לבילוי ופנאי.

אני גאה ושמחה שבמהלך התקופה החל לפעול מרכז הצעירים שנותן מענה לשכבת הגיל הזו וחשוב מאוד לחיזוק תחושת השייכות שלהם לעיר, נפתח ופועל בהצלחה רבה מתחם 'לה פארק' שהפך למוקד בילוי שוקק חיים עם היכל הספורט הנהדר לצדו, איזור התעשייה התפתח והיה למבוקש ביותר באזורנו ליזמים ולמשקיעים, נבנה מחלף וכניסה מדרום לעיר, מרכז עזריאלי חי ותוסס ויזמים נוספים העבירו את עסקיהם לחולון ואחרים בדרך. בשנים האחרונות גובשה ופורסמה תכנית המתאר 2030, המתווה את עתידה של חולון מבחינת פיתוח פיזי ובמקביל שיתפנו את הציבור בגיבוש תכניות ייעודיות לפיתוח שכונות ומתחמים כמו בתל גיבורים וברחוב סוקולוב.

יש עוד הרבה מה לעשות ולאן לשאוף. בשלבים שונים מצויות תכניות אב חשובות :לאזרחים וותיקים, לילדים, לחינוך חרדי, לתיירות ועוד.

בתוך הארגון ויחד עם חברות הבת, ישמנו שיטת עבודה חדשנית – קולקטיב אימפקט, שתכליתה לכנס את כל הגורמים לעבודה משותפת ומסונכרנת סביב מטרות משותפות. בתחום השירות לציבור, היינו החלוצים בהטמעת אמנת שירות ומדידה על של סל השירותים בלוח זמנים קבוע ובהשתפרות מתמדת, האמנה תמשיך ותלווה אותנו גם, כשהיעד הבא הוא קביעת חזון דיגיטלי ואסטרטגיות למימושו, במטרה להנגיש ולפשט את השירות לתושבים ולהפכו לחוויה חיובית עוד יותר.

ניתן למנות עוד שורה של פעולות, יוזמות, פרוייקטים שקרו בשנים אלה. באנו לחולל שינוי ואני מאמינה שעשינו זאת. אני שמחה שיכולתי לתרום לתהליך חשוב זה, אשר מיקם את חולון בתודעה הציבורית כעיר של עשייה ומצויינות, עיר שתושביה, בניגוד למצב לפני כ- 25 שנים – גאים בה. היינו מממוקדים ונחושים, התמדנו, למדנו והתקדמנו והשמיים הם הגבול.

תודה מקרב לב לראש העיר מוטי ששון, המוביל את העיר באהבה ובמחויבות אין קץ. תודה והערכה עמוקה לכל עובדי עיריית חולון וחברות הבת העירוניות, העושים עבודתם ברצון ובאהבה, לוקחים על עצמם לא אחת מטלות שמעבר לגזרת התפקיד הפורמלי, מתוך מסירות וחדוות יצירה תוך גילויי עזרה הדדית, אכפתיות ומקצועיות.

מאחלת הצלחה לראש העיר מוטי ששון, למנכ"ל העירייה יוסי סילמן ולכל צוות העובדים הוותיקים והחדשים כאחד. אני בטוחה כי חולון תמשיך ותצעד קדימה.

בתערוכה בגלריית החווה

עד כאן בבלוג זה. תודה על הזכות לשתף אתכם בעשייה הרבה והמספקת.

שלכם,

חנה

קולקטיב אימפקט – תהליך מרובה משתתפים להובלת שינוי בזירה החברתית

דוגמה ליישום הכלי לצורך התוויית תכנית אב לילדים ונוער בחולון

פסטיבל תיאטרון בובות

הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בחולון. יולי 2016

מעת לעת מתוודעים העוסקים בניהול ציבורי למושג חדש, אשר עשוי לספק כלים ומענים טובים מבעבר לבעיות ולצרכים חברתיים מורכבים. כזה הוא 'קולקטיב אימפקט', שיתוף המרחב והסביבה. אנו בחולון התנסינו בתהליך זה לצורך התוויית תכנית אב לילדים ונוער, בשותפות 'ג'וינט אשלים' ובליווי מקצועי של חברת 'סימפלי אימפקט' ורציתי לשתף בהתנסות זו וביתרונות הכלי. אז מה זה קולקטיב אימפקט ולמה הוא טוב?

"קולקטיב אימפקט הוא תהליך מובנה, המכוון להשגת תוצאות, המיועדות לבטא פתרונה של בעיה חברתית מורכבת. השימוש בכלי זה מושתת על תקשורת פתוחה ורצופה בין כל השותפים לתהליך, בעלי העניין והמעורבים" (יואב נולן)

מתודולוגיה זו נועדה לייצר שפה ואג'נדה משותפת הפועלת להשגת תוצאות מדידות למען הילדים והנוער בעיר. כפי שמדגיש יואב הולן:

"למפגש, לשיח, לפיתוח וללמידה המשותפים יש ערך כלשהו, רק אם הם מקדמים פתרונות ושינויים אמיתיים בשטח, כלומר רק בתנאי שמאפשרים 'לפרוע את השטר' ולהשיג תוצאות". (מתוך המאמר "מדברים קולקטיב אימפקט: על תפיסה, תהליך וכלים תקשורתיים לבניית הסכמות ושותפות")

כשהחלטנו על כתיבת תכנית אב לילדים ונוער, בעיקר בשל מורכבות הנושא וריבוי הגורמים העוסקים בתחום, בחרנו בגישת 'קולקטיב אימפקט'. הבנו שאנו חייבים ליצור מהלך משתף של כל המעורבים: נותני שירות, מקבלי שירות ובעלי עניין – אשר ביחד, בשיח משתף – נגדיר מהן 'האבנים הגדולות' בפאזל – אותם נושאים מרכזיים ביותר וחשובים מכל, בהם תתמקד התכנית. יצויין כי לקחו חלק בסיעור המוחות עשרות רבות של אנשי מקצוע, נוסף על כ- 3,000 ילדים מגיל הגן ועד י"ב וכ- 1,500 משתתפים בוגרים, שהיו חלק משיתוף הציבור בהכנת תכנית האב. כל זאת הביא ליצירת תרבות שיח פורייה ודפוס תקשורת חדשני ובעל ערך.

חנוכת גן סיפור הצל של יואב צילום אלי נאמן

חנוכת גן הסיפור "הצל של יואב". צילום: אלי נאמן

בבחירתנו זו אנו פורצי דרך לא רק בעצם הכנת תכנית אב כוללנית לילדים ולנוער, אלא גם בשימוש בכלי זה, המבוסס על גישה מערכתית, בין מגזרית ומובנית, אשר כאמור מתאימה להתמודדות עם בעיות חברתיות וסביבתיות מורכבות.

וכך בתהליך מעמיק בו שאלנו את עצמנו שאלות בסיס חשובות, הגדרנו 4 אבנים מרכזיות ליצירת הפאזל  – תכנית אב לילדים ונוער. ואלו הן אבני היסוד:

למידה – ילדי חולון הם בעלי השכלה המאפשרת להם השתלבות ומעורבות חברתית מיטבית.

אורח חיים בריא ומוגן – ילדי חולון חיים בסביבת חיים בריאה ובטוחה.

התקשרות רגשית בטוחה – ילדי חולון בעלי תחושת מסוגלות עצמית גבוהה.

שייכות ומעורבות בקהילה – ילדי חולון מעורבים ומשתייכים למשפחה ולקהילה בה הם חיים.

לכל 'אבן' בפאזל נקבעה קבוצת משימה. חברי הקבוצות הם אותם אנשים, אשר שמו להם למטרה לקדם את הנושא. חלקם כלל אינם חלק מהדיסציפלינה 'הטבעית' ואינם עוסקים בחיי היום יום בנושא, וזאת על מנת לספק דווקא נקודת מבט אחרת ופחות צפויה.

כל אחת מהאבנים הללו נועדה לתמוך במימוש החזון המאגד:

"ילדים ובני נוער יממשו את הפוטנציאל האישי שלהם, יגלו מעורבות וישתלבו בחברה ובקהילה בחולון, תוך השגת עתיד בטוח ברמה האישית, המשפחתית והתעסוקתית"

הדיונים הרבים שניהלנו חייבו אותנו לבדוק לעומק ולהשיב לעצמינו על השאלות: למה אנחנו עושים דברים? למה זה חשוב לנו? מה נשיג אם נקבל את מבוקשנו? ולאור כל זאת – מהן האבנים הגדולות שעליהן המערכת העירונית צריכה לשקוד בשנים הקרובות?

יצוין כי הפיכתה של חולון ל'עיר הילדים' התבצעה במשך למעלה משני עשורים באופן הדרגתי וכנדבך על גבי נדבך. כעיר מקדמת תוצאות, התנסינו וראינו מהם המהלכים שהביאו לתוצאות טובות והתמדנו בהם.

כיום, כשאנו מביטים לאחור במידה לא מבוטלת של סיפוק, זו גם העת להתקדם הלאה.

חובתנו לשוב ולהגיע להבנה עמוקה של מה שכבר קיים בעיר מחד אך גם להבנה מעמיקה של  צרכי הילדים והנוער בעתיד ושל המטרות שלנגד עינינו. כבעבר גם עתה, אנו שואפים לאפשר, לשתף ולעודד סקרנות ויצירתיות בקרב הצעירים, ליצור פתיחות, להקשיב לרצונות הדור הצעיר ושאיפותיהם, לשתף אותם ולבנות מערכת יחסי אמון ומחויבות הדדית בין העירייה לבין הדור הצעיר.

חיזוק הקשר והתקשורת הבלתי אמצעית בין קובעי המדיניות, לבין הילדים והנוער הם ביטוי לקפיצת המדרגה הנדרשת על מנת לשמר את שכבר השגנו, תוך שדרוג והעפלה למחוזות חדשים באופן שתואם את צרכיהם של האנשים במאה ה-21.

אני מאמינה שהשימוש בתהליכים אפקטיביים, בהלימה עם תרבות ארגונית מעצימה ושיתופי פעולה בין גורמים שונים בעירייה לבין גופים ותושבים, יביאו לשינוי מבורך בחיי ילדים ונוער בעיר חולון.

הרהורים על תפקידם של מוזיאונים, תערוכות ואוצרות במאה ה-21

נכתב בהשראת הרצאתו של המעצב אוקי סאטו *

AF9T0364המוזיאונים, במובנם המודרני מלווים את התרבות האנושית כבר מאות שנים, נראה כי דווקא בעידן התזזיתי והדינמי כל כך בו אנו חיים, לא רק שליחם לא נס, הם בעיני מהמוסדות החשובים ביותר בחברה. המוזיאונים משקפים את סדר היום החברתי ובמקביל מעלים נושאים לדיון ציבורי ובכך גם כותבים אותו. אולם בכדי להישאר רלוונטיים, על המוזיאונים 'להמציא את עצמם' כל העת מחדש, וזאת כדי שיצליחו במשימתם לתווך את עולמות הידע והתרבות האנושית – לציבור הרחב.

כדי לעמוד באתגר המוזיאונים לא יכולים להישאר סטטיים ופסיביים. עליהם ללמוד ליצור חוויה, להפוך את הקהל לפעיל, מעורב ושותף, הן בתהליכי האוצרות ובניית התערוכות בעת הביקור.

במוזיאונים,  'המקדשים המודרניים', לוקטו יחדיו מוצגים שונים, אשר נבחרו ו'הורמו מעם', כדי להיחשף לעין הציבור, בתוך סיפור מסגרת הנקרא 'תערוכה'. סיפור זה מבוסס על קבלת החלטות אוצרותית, אשר בוצעה באמצעות מחקר, איסוף מידע וגיבוש ידע והבנת התחום וכמובן גם על סמך תפיסות ערכיות ואסתטיות. בין אם מדובר בתערוכת אמנות, עיצוב, טבע, היסטוריה, אדריכלות או כל תחום אחר, למבקרים, הנכנסים אל תוך הסיפור המוזיאלי, ניתנת הזדמנות ללמוד משהו שאולי לא ידעו ולא פחות מכך, זוהי הזדמנות לעבור חוויה רגשית משמעותית.

אל החוויה הזו, חשוב בעיני לשים לב. בעולמנו הדינמי, המתחדש ובמקביל מתיישן כל העת, חשוף כל אדם למגוון אדיר של גירויים והסחות דעת. מכל עבר מבקשים לרגש אותנו, לעניין אותנו, לספר לנו על משהו שלא ידענו ומתרחש ממש כעת ואולי אנו מחמיצים. מודעות מרצדות, התראות מסנוורות, צלילים, צבעים ודימויים, קופצים, משתלבים וחודרים את תודעתנו, מבלי שאפילו נרגיש ונדמה כי אין סוף לריגושים.

האוצר עומד בפני אתגר, הוא מצוי בתחרות מתמשכת על לבם של המבקרים. הדרך בה האוצר ייבנה את התערוכה, האופן בו יספר לנו את הסיפור – ישפיעו על מידת ההתחברות, ההבנה והנאה של המבקר. ככל שהסיפור האוצרותי יהיה מעניין, מסקרן ומובן – תיווצר חוויה משמעותית יותר. כדי להצליח בכך נדרש האוצר לנטוש לרגע את איזור הנוחות המקצועי  שלו ולנסות להיכנס לנעליו של המבקר, להתחקות אחר צורת החשיבה שלו. האוצר צריך לשאול את עצמו מה עובר בראשו של המבקר העומד  מול פריט מסויים? למה הוא משווה אותו? איך הוא מנתח אותו? איזה רגש ותגובה המוצג יוצר?

בעידן שכולו קרוסלה של מולטימדיה ושל סמtרטפונים יש צורך בשילוב כלים חדשניים ואינטראקטיביים במופע התערוכה על מנת ליצור חוויה רב ממדית ורב חושית. התערוכה במוזאונים חייבת להיות מונגשת בכל המובנים, הן בהיבט הצורני והן בהיבט המהותי. חשוב שהמוצגים במוזיאון ינגישו סוגיות חברתיות וישמשו כחוויה מלמדת או מעוררת תקשורת בינאישית חדשה אחרת. האוצר של המאה ה-21 חייב להיות ביקורתי ורפלקטיבי הוא צריך להתאים את עצמו כל הזמן לשינויים במצבים הקוגניטיביים המשתנים של המבקרים.

הביקור צריך להיות ביקור פעיל, כזה המותאם להבדלי המוטיבציה ומידת העניין של קהל מבקרים מגוון. בפני אנשי המוזיאון ניצב אתגר: משיכת קהל צעיר וחדש. לצורך כך נדרשת התחברות אל הדור הצעיר ויש הכרח להפגיש בין המחשבה הלינארית הנלמדת במסגרת מערכת החינוך לבין המחשבה האינטואיטיבית המופעלת בחיי היום יום. הביקור צריך להפוך לחוויה משחקית רב ממדית המדמה סיור עם מדריך אישי בעזרת  אמצעים טכנולוגים חדשניים, אשר מסוגלים לזהות את תחומי העניין של המבקר ולכוון לרצונו ולטעמו.

הבנת הסיפור היא מפתח משמעותי בחוויה שעובר המבקר כי כשלא מבינים, גם לא אוהבים ומבקרים באופן שלילי את האובייקטים ואת התערוכה כולה. אולם כשכן אוהבים וכן מבינים, הופכת התערוכה והעולם המוזיאלי לכלי מעצים ומעשיר, כזה המעניק למבקר, בכל גיל, ערך מוסף וחוויה ייחודית עזה ומשמעותית.

היטיב לבטא זאת המעצב היפני אוקי סאטו, שנבחר לאחרונה לאחד מחמשת המשפיעים בעולם העיצוב, אשר בהרצאה לרגל פתיחת התערוכה 'ננדו במוזיאון העיצוב חולון', אמר כי "האובייקטים המוצגים במוזיאון מאחדים אנשים בחשיבה. קיימת חשיבות רבה לגרום לאנשים ליהנות מהתערוכה ומהיצירתיות שלה, ללא הכוונה".

*אני מזמינה את כולכם לבקר בתערוכה ננדו, המוצגת בימים אלה במוזיאון העיצוב חולון ומציעה חוויה מרתקת ומרגשת.

קשר הלבבות: מפגש עם יהודים וישראלים בניו יורק

מימין: ציפי בן חיים, עידו אהרוני זיגי בן חיים ואנוכי

מימין: ציפי בן חיים, עידו אהרוני זיגי בן חיים ואנוכי

לעתים, אנו בישראל חשים מאוד לבד, עם הקשיים שלנו, עם הסיכונים האובייקטיביים והחרדות הסובייקטיביות, ובשנים האחרונות, נדמה כי תחושת הבידוד הזו רק מתחזקת.

לאחרונה, במסגרת מפגש מרגש בארצות הברית, שמחתי לגלות שיש מי שחושב עלינו מעבר לים, מרגיש מחובר, מזדהה ומתעניין ואפילו מוכן לקחת חלק ולתרום.

במסגרת המאמצים לקדם מיזם חינוכי חדשני בחולון – דיגיטף, גן ילדים חדשני בסביבה דיגיטלית – נערך ערב מרגש במיוחד, בו היה לי את הכבוד לשתף את הקהילה היהודית בניו יורק בנעשה בישראל ובעיר חולון. חשתי שהצלחתי לפתוח צוהר לתפיסת עולם ולעשייה, המאמינה בדור הצעיר ומבקשת לתת כלים טובים לדור העתיד, להתפתחות אישית מוצלחת תוך בניית חברה וקהילה איכותית וערכית.

ציפי וזיגי בן חיים הם ישראלים החיים שנים ארוכות בארצות הברית. כמו ישראלים נוספים, הם הגיעו לשם בעקבות התפתחות מקצועית. זיגי בן חיים הינו אמן מוערך, אשר עבודותיו זכו בפרסים יוקרתיים והן מוצגות במוזיאונים חשובים כמו: הגוגנהיים ומוזיאון ברוקלין בניו יורק; מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב. בעקבות קשר שנוצר עמם, הציעו בני הזוג לארח בביתם בניו יורק ערב חשיפה לחולון, אליו הוזמנו עשרות משתתפים מהקהילה היהודית והישראלית בעיר.

ביקור בניו יורק - מרץ 2015

ביקור בניו יורק – מרץ 2015

לאירוע, אשר בו התארח גם עידו אהרוני, הקונסול הכללי של ישראל בארצות הברית, הגיעו אורחים רבים, שגילו עניין רב בנעשה בישראל, הביעו הזדהות עם מה שמתרחש כאן, שתו בצמא כל מידע אודות החיים העכשוויים והתעניינו לעומק בנושאים כמו החינוך בארץ, התרבות, הרעיונות והתפיסות בקרב הדור הצעיר. הופתעתי לפגוש בין האורחים צעירים רבים, שסיפרו קצת על עצמם ושאלו שאלות על חולון כעיר הילדים ומה המשמעות הנובעת מכך. הם מצידם הופתעו לשמוע על העשייה הרבה, על התפיסה שטיפוח תרבות וחשיפה לתרבות מגיל צעיר משמשת אצלנו ככלי ואמצעי לטפח את ילדי ישראל ולצייד אותם בארגז כלים, בהתנסויות ובידע, שיהפכו אותם לאנשים רחבי אופקים, צמאי ידע, בעלי יכולת שיפוט ויצירה עצמית.

כך לדוגמה תיארתי בפניהם את העשייה במוזיאון העיצוב, הסדנאות החווייתיות לכל המשפחה, הסינרגיה שאנו מטמיעים בין בתי הספר ומערכת החינוך הפורמלית לבין מוסדות התרבות ועוד.

מהשיחה שהתפתחה ניתן היה לחוש בהערכה ובעניין, ברצון להכיר יותר וללמוד: אנחנו מהם והם מאתנו. כמי שמייחסים חשיבות רבה לקיימות ולצורך להשאיר עולם טוב יותר לדורות הבאים, הם התחברו לרעיונות ולעשייה שהצגתי בפניהם: ההשקעה בילדים, החינוך לערכי סובלנות, למעורבות חברתית, חיבור לקהילה משמעותית ולמקום בו חיים.

ללא ספק היה זה ערב של התרוממות רוח ואני אסירת תודה למארחים, למשתתפים ולכל מי שנרתם וסייע.

האם הספורט הופך לאלגנטי או האלגנטי הופך לספורט? "ספורט-אלגנט"- תערוכה חדשה לרגל שבוע האופנה בחולון

עיצוב בכלל ועיצוב אופנה בפרט תמיד משכו את לבי ועניינו אותי. לשמחתי נפלה בחלקי הזכות לממש את אהבתי לעיצוב ואת השכלתי באוצרות, במסגרת תערוכה חדשה "ספורט אלגנט", אשר תיפתח ב'גלריית המשכן בית מאירוב', במסגרת 'העונה הישראלית לעיצוב בחולון – 2015' לקראת 'שבוע האופנה חולון – 2015'.

כידוע, אופנה מבטאת ומשקפת תקופה, תפיסה חברתית, הלכי רוח. האופנה העלית, "בגדי האלגנט" היו והינם מלאכת מחשבת, החלק "המושקע" והיקר שבמלתחה. בישראל של ילדותי שמור היה מקום של כבוד "לבגדים החגיגיים" כשביום יום לבשו את הבגדים הבסיסיים והפרקטיים, בעוד שאת היקרים והאיכותיים, אשר נתפרו בקפידה, ברוח הג'ורנאלים מחו"ל – שמרו לאירועים מיוחדים.

אשר לי עצמי, אהבתי לפרטי לבוש ולאביזרים מיוחדים ליוותה אותי תמיד. למזלי, רצה הגורל וכבר בראשית חיי המקצועיים יכולתי לממש גם ביום יום את אהבתי לבגדים האלגנטיים. כיוון שעסקתי במלונאות, הציפייה היתה שנגיע לעבודה בבגדים מאוד מסודרים, אפילו רשמיים, חצאיות, חליפות וג'אקטים מחויטים. כך התרגלתי וגם אהבתי. לימים, הגעתי להתראיין לתפקיד ראשון בעיריית חולון,  כמו שהייתי רגילה, הגעתי עם תלבושת, שאחר כך הסתבר שעוררה הדים ופליאה לא מועטה. וותיקות העירייה הנדהמות הביטו בהשתאות בבחורה, אשר צעדה במסדרונות העירייה בנעלים אלגנטיות על עקב גבוה, חצאית 'צינור' אדומה, ג'קט אדום תואם וחולצה לבנה….

ההופעה הזאת הלכה כמובן והשתנתה עם השנים: לאט לאט ירדתי מ'האלגנט', החצאית התחלפה במכנסים, החולצות המחויטות הומרו בחולצות שאינן דורשות גיהוץ והעקבים פינו את מקומם לנעליים נוחות הרבה יותר. ועדיין, תמיד אמצא את הרגע להקדיש מחשבה ולשלב פריט מעוצב, מיוחד, מעניין, כזה שלא ניתן להתעלם מנוכחותו…גם כשמדובר בפריטים העשויים מחומרים כלל לא יקרים.

כפי שטעמי האישי עבר שינויים, במהלך השנים הללו גם האופנה השתנתה והגבולות בין הבגדים האלגנטיים לבגדי היום יום היטשטשו. מחד, האלגנט כבר לא חייב היה לעמוד בכל מיני כללי 'עשה' ו'אל תעשה' נוקשים ומאידך, מה שהיה לגמרי ספורטיבי והתבסס על בגדים נוחים, קלים ופרקטיים – הפך בעצמו להיות מושפע מבגדי העלית. כיום ניתן לראות במסלולי הריצה על שפת הים ובחדרי הכושר – תצוגות של מיטב האופנה הספורטיבית מבדים מאוד איכותיים, לצד אביזרים נלווים וכל מה שהופך גם את העיסוק בספורט למופע, ל"שואו". הבגד הספורטיבי, ממש כמו הבגד האלגנטי של פעם,  משדר מסר: מי אני, מה אני רוצה שיחשבו עלי, מה הסטטוס החברתי והתרבותי שלי וכה הלאה.

ואני, שחובבת אופנה, קצת יותר מספורט…מתמוגגת… ואת השילוב הזה בחרתי להציג בתערוכה "ספורט אלגנט", המבקשת לבחון את עירוב התחומים בין ה'ספורט' ל'אלגנט' תוך שהיא בודקת את ההשפעות ההדדיות בין שני עולמות אלו.

מגוון מעצבים ישראלים יציגו בתערוכה את הפרשנות העיצובית שלהם לנושא תוך שהם עושים שימוש בטכנולוגיות וחומרים ייחודים המעמידים בסימן שאלה את הפונקציונליות של בגדי הספורט.

מזמינה את כולכם להתרשם ולחוות חוויה מיוחדת. הכניסה חופשית.

למידע נוסף אודות המעצבים המשתתפים בתערוכה והפריטים המוצגים – לחצו כאן.

למידע אודות שבוע העיצוב חולון 2015 – לחצו כאן.

'עדי פולני' – מפגש מעורר מחשבה בין זמנים ועולמות

לעתים חלומות מתגשמים. לאחרונה מימשתי חלום כאשר בנוכחות הרבה מאוד אורחים, תושבים, אמנים, חברים ובני משפחה – פתחנו בהתרגשות רבה את התערוכה 'עדי פולני', אותה אני אוצרת ב'גלריית המשכן' – בית מאירוב בחולון.

פתיחת התערוכה עדי פולני בגלריית המשכן בחולתערוכה זו היא למעשה שילוב של שתי תערוכות. האחת תערוכת תכשיטים בינלאומית, שהתקיימה בפולין, וכל מוצגיה נוצרו לשם העברת מסרים של מחאה, התקוממות וזעקה חברתית ואידיאולוגית. והשנייה היא תערוכה של תכשיטים, אשר אספתי במהלך השנים בעת ביקורי בפולין בחיפוש עקבות משפחת אבי שנספתה בשואה. שתי התערוכות מוצגות תחת קורת גג אחת ומזמנות מפגש בלתי שגרתי בין עולמות ובין תקופות, בין היתר משום שאת קירות הגלריה בחרתי "לעטוף" בתמונות אותנטיות, המציגות את החיים בפולין בשנות השלושים של המאה הקודמת.

החיבור הזה בין המוצגים לתמונות יוצר בראשו של המתבונן הקשר אסוציאטיבי בלתי נמנע בין עולם שאיננו עוד, לעולמנו שלנו ומעורר שוב את השאלות הגדולות בדבר יכולתם של אדם יחיד ושל חברה שלמה לקרוא מציאות, להבין משמעויות בזמן אמת, להתקומם או למחות.

בקומת הכניסה מוצגים כ-  50 תכשיטים וחפצים של אמנים מ- 43 מדינות ברחבי העולם, המשתמשים באומנותם כדי להביע מחאה. התכשיטים הינם לקט נבחר מתוך תערוכה ותחרות בינלאומית בנושא "התקוממות", אשר התקיימה זו השנה ה- 22 בעיר לגניצה שבפולין. לתחרות נשלחו 625 עבודות של 319 אמנים, אשר עוסקות, כל אחת בדרכה שלה, במתחים החברתיים הניזונים ממשברים כלכליים, עלייה בשיעורי האבטלה, תוך רמיזה על מחאתם של ההמונים.

התכשיטים המוצגים עשויים מחומרים ומחפצים בלתי מקובלים בתחום התכשיטנות ובכלל זה: עץ, נייר, זכוכית, סיבית, פלסטיק, וגם – יונה מתה, מעיל כלבים, מזון כלבים, פרסת סוס, עורות דגים, גומי לעיסה, תפוח מיובש, סכיני גילוח, לגו ואפילו אבק או פולי קפה. כולם עוצבו על ידי מעצבים צעירים, עכשוויים ונשכניים, המביעים את דעותיהם על מגוון תופעות חברתיות באופן נוקב, שלא יכול להותיר את המתבונן אדיש.

את התכשיטים מיקמתי באופן לא שיגרתי, למשל על גזעי עץ, שזה עתה נגדעו. את הקירות מכסים צילומים אותנטיים מהעיר וורשה: בחלל הכניסה תמונות של מלון 'פולניה' המפואר בוורשה, אשר תוכנן על ידי מיכאל פטיץ בורקובסקי ובחלל הפנימי רחובות ובניינים בוורשה של המאה הקודמת, המשקפים ארכיטקטורה עירונית מפוארת ומרהיבה.

את הקומה העליונה בחרתי להקדיש לתכשיטים אשר אספתי במהלך השנים, כולם עשויים מחומרים פשוטים וזולים, חלקם ממוחזרים וכולם בעלי מראה עכשווי מאוד. התכשיטים מוצגים על רקע תמונות, אשר עברו מדור לדור במשפחתי ובמשפחות נוספות, ונותרו כעדות אילמת לחיים בפולין שלפני המלחמה: גברים, נשים, נערות צעירות ומשפחות, אנשים יפים, לבושים במיטב האופנה העדכנית, מבלים באתרי טבע ונופש, נהנים מחיים עירונים תוססים, חיי תרבות ומסחר פורחים, רווחה כלכלית, שמחות משפחתיות ובילויים.

המפגש בין המראות האידיליים של שנות ה- 30 בפולין לאמנות המחאה העכשווית יוצר תחושת אי נוחות וניגודיות ומעורר את עולם האסוציאציות הפרטי של כל אחד ואת ההקשרים הקולקטיביים גם יחד. לי באופן אישי היה מאוד לא פשוט לשוב ולהתבונן בפנים, בדמויות, לתהות מה מהם נמצא בי ובילדי וגם מה היה אילו…

לטעימה ממה שמצפה לכם בגלריה , צפו בסרטון :

העיר כסביבת למידה וכסוכן שינוי חינוכי

במניפסט החינוכי "משנים פרדיגמה – מאינטואיציה למדע" (2013) מפנה פרופ' דוד חן זרקור אל הגורמים למשבר החינוך בארץ ובעולם ומעלה מספר הצעות להחלת שינויים מרחיקי לכת הן בתפיסה והן במעשה. בין היתר מצביע פרופ' חן על הצורך במעבר מבית ספר (כמוסד המארגן את מקום וזמן הלמידה כיום) למערכת למידה (שהינה שותפות של המשפחה, בית הספר וסוכני ידע חברתיים). בית הספר, טוען פרופ' חן, הוא רק מרכיב אחד במערכת הלמידה, אשר פועל לצד הגורמים הנוספים: 'הבית', 'מרכזי התמחות ו'סוכני ידע שונים'.

בלשי עיצוב במוזיאון העיצוב חולון. צילום: מיכל בן צבי שפיגל

בלשי עיצוב במוזיאון העיצוב חולון. צילום: מיכל בן צבי שפיגל

לא במקרה הפך החינוך לאחד הנושאים המעוררים כיום דיון ציבורי סוער. הידע האנושי הולך ומתעצם בקצב מסחרחר, שלא דומה לשום דבר שהכרנו בעבר. אנו עומדים בפני אתגר לא פשוט כיצד להדביק את הפער בין יכולתו של הפרט להכיל ידע, להתחדש ולהתעדכן כל העת, לבין ידע עצום, המועבר באמצעים ההולכים ומתרבים, באופן מתסכל, שלא לומר מאיים על הפרט. אם תוסיפו לכך את השונות האישית והתרבותית, הנובעת מהבדלי רקע, משאבים, נגישות ואפשרויות – וכך אנו נותרים עם ציבור רחב למדי של 'בלתי מתאימים', בוגרי ופליטי מערכת החינוך, אשר לא יוכלו לעבור את משוכת "ההצלחה" וההכרה החברתית, דבר שיש לו משמעויות אדירות על החברה ועל עתידה.ולכן, בקרב אנשי חינוך ואקדמיה, כמו גם בציבור הרחב, מתבססת ההכרה כי שינוי הוא הכרחי. השאלה היא איזה שינוי ומהם הדברים הנכונים לעשות. מדי מספר שנים 'עולה לגדולה' תכנית, רפורמה, פתרון קסם כזה או אחר ונדמה כי אובדן הדרך נעשה רק חמור יותר.

השאלות והכיוונים המוצעים, ובעיקר החיפוש אחר תהליכי חינוך איכותיים, מעמיקים ומשמעותיים יותר, מעוררים בי לא אחת את התחושה כי באופן כמעט אינטואיטיבי הקדמנו בחולון את זמננו ו'זרענו את הזרעים' להפיכת העיר כולה למערכת חינוך אחת גדולה ומקיפה, ואת הסביבה הפיזית והתרבותית – הפכנו לסוכן שינוי בפועל.

חווייה ולמידה במוזיאון הילדים חולון. צילום: טל קירשנבאום

חווייה ולמידה במוזיאון הילדים חולון. צילום: טל קירשנבאום

למה הכוונה? כיום שומעים יותר ויותר את המושגים: 'למידה משמעותית', למידה חווייתית, למידה תוך שיתוף הפרט, למידה מתוך התנסות וחוויה בין אישית, ואני חייבת לומר כי כל המרכיבים הללו עמדו ביסוד המוסדות, שהקמנו כבר לפני עשר ועשרים שנה. נכון הוא שלא הגענו מהתיאוריה למעשה, אבל בדיעבד אפשר לומר שהמעשים שלנו משתלבים באופן כמעט מושלם בתיאוריה.אם ניקח לדוגמא את מוזיאון הילדים הישראלי, אותו הגינו כמעט לפני שני עשורים, מדובר לכאורה באתר בילוי והעשרה ומוקד עניין לילדים, אולם שלא במקרה נקרא מוזיאון. מדובר במקום האוצר בתוכו 'תצוגה' של ערכים, תפישות עולם, מחשבות אנושיות על טבע האדם ועל בני אדם כיצורים חברתיים. וכך הילד, אשר יוצא במהלך הביקור במוזיאון למסע בעקבות החייזרים למשל, למעשה יוצא למסע אל עצמו. הוא שואל את עצמו מי הוא ואיך הוא משתלב בסביבתו האנושית, בודק היכן עוברים גבולותיו שלו והיכן מתחיל האחר. הוא נפתח לחשיבה על ערכים כמו ערך האדם באשר הוא, קבלת השונה, שיתוף פעולה ועוד. ועל כן, מוזיאון הילדים הוא בעיני סמן, המשקף את הכיוון אליו פונה המערכת החברתית והחינוכית כיום.

יצירה ויצירתיות במוזיאון. צילום הדר קמחי

יצירה ויצירתיות במוזיאון. צילום: הדר קמחי

מוזיאון זה, ואלה שהוקמו בחולון בהמשך, מציעים לדור הצעיר חינוך במובן הכי מעמיק של המילה. הם חושפים את הילדים אל שלושת 'ענפי החינוך', המקנים לדור הצעיר את מה שפרופ' חן מכנה: מיטב הידע האנושי, מעין גרסה מודרנית של אפלטון שביקש להקנות לצעירים את האמת (מדע), את היופי (אמנות) ואת הצדק (מוסר).זה מתרחש במוזיאונים פתוחים, המהווים חלק בלתי נפרד מנופה של העיר, עם פיסול סביבתי בהשראת ספרות ילדים קלאסית שב'גני הסיפור' של חולון, וכמובן גם בתוך מבני הציבור והתרבות כמו למשל מוזיאון הקומיקס, מוזיאון העיצוב, המרכז לתיאטרון בובות או המרכז לאמנות דיגיטלית. בכל האתרים הללו המבקר הצעיר עובר תהליך חינוכי הכולל קבלת מידע, שאלת שאלות, התלבטות, התנסות, כולל בידיו שלו, חשיבה וגילוי ועוד. כמובןמבלי שנקרא לכך למידה. וזו הרי הלמידה היעילה ביותר. המוזיאונים ומרכזי התרבות הינם סוכני שינוי חינוכיים מובהקים, אשר לדעתי יותר ויותר ימצאו עצמם מהדקים את החיבור שלהם לקהילה ולחברה בה הם פועלים, אם זה במסגרת פעילות חינוכית פורמלית הקיימת כבר כיום עם מערכת החינוך הפורמלי ואם זה בקשר ישיר מול צרכני התרבות והידע, באמצעות הפלטפורמות האינטרנטיות, שזה להבנתי רק ילך ויתרחב.

תיאטרון בובות

אפיה? כימיה? אמנות? הכל ועוד במרכז לתיאטרון בובות חולון.

יתרונה של עיר כמו חולון הוא ביכולתה להפוך אתרים כאלה לחלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי הכולל. יש בהם את משאבי הידע האנושי, הם במהותם ספקי חוויה משמעותית אישית וגם מזמנים חוויה חברתית משותפת. ולכן כשהגדרנו מחדש את החזון העירוני של 'חולון – עיר הילדים', זכה נושא החינוך לכותרת: חינוך – כי כל ילדה וילד חשובים. ובטקסט החזון, אותו גיבשנו וחידשנו לאחרונה בשיתוף הציבור הרחב, הגדרנו גם מי אנחנו ולאן אנו שואפים. וכך כתבנו: "חולון הינה מרחב חינוך ולמידה אחד כולל, בו נרתמים כל גורמי החינוך, התרבות, ההעשרה והפנאי לטיפוח הילד ולהפיכתו לבוגר משכיל, נאור, ערכי, תורם לחברה, לקהילה ולמדינה, הממצה את מלוא יכולותיו, כישוריו האישיים, הייחודיים והחברתיים ומגיע להישגים ולמצוינות אישית". דומני כי בדיוק לכך מכוונים אלה המבקשים להוביל את החינוך במדינה אל דרך חדשה.