חדשנות

חזון דיגיטלי בחולון

מעל שני עשורים שהעיר חולון והעירייה מתנהלות לאורו של חזון, המתווה את המדיניות לטווח הארוך, הבינוני והקצר. החזון, אשר רוענן בשנים האחרונות במסגרת תהליך שיתוף ציבור מעמיק ורחב, נפרט למספר תחומים, שכל אחד מהם עוסק בהיבט אחר של החיים בעיר כמו: קהילה ורווחה, סביבה וחזות עירונית, חינוך, תעשיה ועסקים, תרבות ופנאי וכמובן – 'חולון-עיר הילדים', קו ייחודי לחולון, אשר למעשה בא לידי ביטוי בכל אחד מהתחומים.

פרק מיוחד בחזון העיר, מוקדש לחזון העיריה ובו נכתב בין היתר: "העירייה מעודדת יוזמה וחדשנות, מתנהלת על פי עקרונות הניהול הרב תחומי ומעודדת שיתופי פעולה, קבלת החלטות מבוססת ידע ושימוש באמצעים טכנולוגיים". מתוך הצהרת הכוונות הברורה הזו צריך להיגזר גם חזון דיגיטלי, שהינו הכרחי ונדרש בתקופה בה ההתפתחות הטכנולוגית משפיעה באופן מכריע הן על המציאות והן על עיצוב התודעה, ברמה הפרטית והציבורית.

על הטכנולוגיה כמשפיעה על המציאות מדברים כבר שנים רבות אולם בעידן הדיגיטלי, המכונה לעתים 'המהפיכה התעשייתית הרביעית', אנו עדים לשינויים מהירים במיוחד, המחייבים התעדכנות והתאמה של האסטרטגיה העירונית לאפשרויות החדשות הנפתחות בפנינו.

עלינו להביט על העשייה שלנו כמובילי מדיניות, מתוך נקודת המבט של הלקוחות שלנו, להם אנו צריכים לספק לא רק שירות אלא חוויית לקוח. בהקשר זה חזון דיגיטלי הוא כבר חלק מהמציאות שבה אנו חיים וגם הנכסים האסטרטגיים שצברנו במהלך השנים, צריכים להשתלב במציאות זו.

'עיר הילדים' על כל האפשרויות הגלומות בה, עם 'ספינות הדגל' המזוהות עימה צריכה לצעוד את הצעד הנוסף אל המהפיכה הדיגיטלית.

את התהליך אנו צריכים לעבור מתוך גישת ה'קולקטיב אימפקט', אשר אנו מטמיעים השנה ובמסגרתה אנו שבים ושואלים את עצמינו שורה של שאלות יסוד: למה בחרנו בנכסים אלה? לאן אנו שואפים להגיע? באיזה אופן אנו מצפים להשפיע על קהל הלקוחות שלנו? מה התוצר הרצוי לנו?

אין לי ספק שבאמצעות חזון דיגיטלי ואסטרטגיה נכונה הנגזרת ממנו – נוכל למצות ולמקסם את הערך של הנכסים הללו. כך למשל כשאנו מתבוננים בנכסים הייחודיים המזוהים עם העיר כמו מוזיאון הילדים, המדיטק, מוזיאון העיצוב, גני הסיפור, אתרי המורשת ואחרים – אנו צריכים לבחון כיצד תושבי העיר בכלל והילדים הגדלים בה בפרט – נהנים מהערך המוסף הגלום בנכסים אלה? כיצד ילדי עיר הילדים מתפתחים ומועצמים, הופכים למשתמשים חכמים, סקרניים ובעלי מיומנויות רכישת ידע מחד ובעלי ערכים מאידך? כיצד הילדים של היום גדלים להיות האזרחים של המחר – מודעים לסביבתם? מעורבים? נאורים? נצטרך כמובן גם להכשיר את סוכני השינוי, הלוא הם העובדים בעירייה ובחברות הבת העירוניות, שהינן הזרוע המבצעת של העירייה, ולהפוך ראשית אותם לבעלי כישורים דיגיטליים, שאחר כך יוכלו להקרין ולהשפיע גם על הצרכנים/הלקוחות/התושבים.

עלינו להבין את התוצר הרצוי, לעבוד מתוך שיתוף פעולה והתכנסות סביב מטרות משותפות, כשכל גורם מתמקד בתחום המומחיות שלו ובשילוב כוחות מעצים. החזון הדיגיטלי הוא הזדמנות חשובה לביצוע קפיצת מדרגה חשובה.

קולקטיב אימפקט – תהליך מרובה משתתפים להובלת שינוי בזירה החברתית

דוגמה ליישום הכלי לצורך התוויית תכנית אב לילדים ונוער בחולון

פסטיבל תיאטרון בובות

הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בחולון. יולי 2016

מעת לעת מתוודעים העוסקים בניהול ציבורי למושג חדש, אשר עשוי לספק כלים ומענים טובים מבעבר לבעיות ולצרכים חברתיים מורכבים. כזה הוא 'קולקטיב אימפקט', שיתוף המרחב והסביבה. אנו בחולון התנסינו בתהליך זה לצורך התוויית תכנית אב לילדים ונוער, בשותפות 'ג'וינט אשלים' ובליווי מקצועי של חברת 'סימפלי אימפקט' ורציתי לשתף בהתנסות זו וביתרונות הכלי. אז מה זה קולקטיב אימפקט ולמה הוא טוב?

"קולקטיב אימפקט הוא תהליך מובנה, המכוון להשגת תוצאות, המיועדות לבטא פתרונה של בעיה חברתית מורכבת. השימוש בכלי זה מושתת על תקשורת פתוחה ורצופה בין כל השותפים לתהליך, בעלי העניין והמעורבים" (יואב נולן)

מתודולוגיה זו נועדה לייצר שפה ואג'נדה משותפת הפועלת להשגת תוצאות מדידות למען הילדים והנוער בעיר. כפי שמדגיש יואב הולן:

"למפגש, לשיח, לפיתוח וללמידה המשותפים יש ערך כלשהו, רק אם הם מקדמים פתרונות ושינויים אמיתיים בשטח, כלומר רק בתנאי שמאפשרים 'לפרוע את השטר' ולהשיג תוצאות". (מתוך המאמר "מדברים קולקטיב אימפקט: על תפיסה, תהליך וכלים תקשורתיים לבניית הסכמות ושותפות")

כשהחלטנו על כתיבת תכנית אב לילדים ונוער, בעיקר בשל מורכבות הנושא וריבוי הגורמים העוסקים בתחום, בחרנו בגישת 'קולקטיב אימפקט'. הבנו שאנו חייבים ליצור מהלך משתף של כל המעורבים: נותני שירות, מקבלי שירות ובעלי עניין – אשר ביחד, בשיח משתף – נגדיר מהן 'האבנים הגדולות' בפאזל – אותם נושאים מרכזיים ביותר וחשובים מכל, בהם תתמקד התכנית. יצויין כי לקחו חלק בסיעור המוחות עשרות רבות של אנשי מקצוע, נוסף על כ- 3,000 ילדים מגיל הגן ועד י"ב וכ- 1,500 משתתפים בוגרים, שהיו חלק משיתוף הציבור בהכנת תכנית האב. כל זאת הביא ליצירת תרבות שיח פורייה ודפוס תקשורת חדשני ובעל ערך.

חנוכת גן סיפור הצל של יואב צילום אלי נאמן

חנוכת גן הסיפור "הצל של יואב". צילום: אלי נאמן

בבחירתנו זו אנו פורצי דרך לא רק בעצם הכנת תכנית אב כוללנית לילדים ולנוער, אלא גם בשימוש בכלי זה, המבוסס על גישה מערכתית, בין מגזרית ומובנית, אשר כאמור מתאימה להתמודדות עם בעיות חברתיות וסביבתיות מורכבות.

וכך בתהליך מעמיק בו שאלנו את עצמנו שאלות בסיס חשובות, הגדרנו 4 אבנים מרכזיות ליצירת הפאזל  – תכנית אב לילדים ונוער. ואלו הן אבני היסוד:

למידה – ילדי חולון הם בעלי השכלה המאפשרת להם השתלבות ומעורבות חברתית מיטבית.

אורח חיים בריא ומוגן – ילדי חולון חיים בסביבת חיים בריאה ובטוחה.

התקשרות רגשית בטוחה – ילדי חולון בעלי תחושת מסוגלות עצמית גבוהה.

שייכות ומעורבות בקהילה – ילדי חולון מעורבים ומשתייכים למשפחה ולקהילה בה הם חיים.

לכל 'אבן' בפאזל נקבעה קבוצת משימה. חברי הקבוצות הם אותם אנשים, אשר שמו להם למטרה לקדם את הנושא. חלקם כלל אינם חלק מהדיסציפלינה 'הטבעית' ואינם עוסקים בחיי היום יום בנושא, וזאת על מנת לספק דווקא נקודת מבט אחרת ופחות צפויה.

כל אחת מהאבנים הללו נועדה לתמוך במימוש החזון המאגד:

"ילדים ובני נוער יממשו את הפוטנציאל האישי שלהם, יגלו מעורבות וישתלבו בחברה ובקהילה בחולון, תוך השגת עתיד בטוח ברמה האישית, המשפחתית והתעסוקתית"

הדיונים הרבים שניהלנו חייבו אותנו לבדוק לעומק ולהשיב לעצמינו על השאלות: למה אנחנו עושים דברים? למה זה חשוב לנו? מה נשיג אם נקבל את מבוקשנו? ולאור כל זאת – מהן האבנים הגדולות שעליהן המערכת העירונית צריכה לשקוד בשנים הקרובות?

יצוין כי הפיכתה של חולון ל'עיר הילדים' התבצעה במשך למעלה משני עשורים באופן הדרגתי וכנדבך על גבי נדבך. כעיר מקדמת תוצאות, התנסינו וראינו מהם המהלכים שהביאו לתוצאות טובות והתמדנו בהם.

כיום, כשאנו מביטים לאחור במידה לא מבוטלת של סיפוק, זו גם העת להתקדם הלאה.

חובתנו לשוב ולהגיע להבנה עמוקה של מה שכבר קיים בעיר מחד אך גם להבנה מעמיקה של  צרכי הילדים והנוער בעתיד ושל המטרות שלנגד עינינו. כבעבר גם עתה, אנו שואפים לאפשר, לשתף ולעודד סקרנות ויצירתיות בקרב הצעירים, ליצור פתיחות, להקשיב לרצונות הדור הצעיר ושאיפותיהם, לשתף אותם ולבנות מערכת יחסי אמון ומחויבות הדדית בין העירייה לבין הדור הצעיר.

חיזוק הקשר והתקשורת הבלתי אמצעית בין קובעי המדיניות, לבין הילדים והנוער הם ביטוי לקפיצת המדרגה הנדרשת על מנת לשמר את שכבר השגנו, תוך שדרוג והעפלה למחוזות חדשים באופן שתואם את צרכיהם של האנשים במאה ה-21.

אני מאמינה שהשימוש בתהליכים אפקטיביים, בהלימה עם תרבות ארגונית מעצימה ושיתופי פעולה בין גורמים שונים בעירייה לבין גופים ותושבים, יביאו לשינוי מבורך בחיי ילדים ונוער בעיר חולון.

עיר הילדים חושבת, מתכננת ומבצעת לכל הגילאים

הרצאה במושב 'עיר ידידותית לכל גיל', שהתקיימה ב'וועידת עכו לעירוניות 2015'

במהלך שני העשורים האחרונים מצאנו כי עקרונות התכנון לשכבת גיל מסוימת – מסייעים לא אחת בתכנון לקבוצת גיל אחרת וכך למשל קורה שבתוכנית אב לילדים ונוער נראים אלמנטים המזכירים את תכנית אב לאזרחים וותיקים. התכנון עבור שתי שכבות הגיל, שלכאורה מצויות בשתי נקודות קצה, נובע מתפיסה עירונית, הרואה בתושבים לקוחות משמעותיים ושותפים לעשייה. שתי התוכניות מבקשות ליצור סביבה ידידותית, המתחשבת בתלות הרבה יחסית של שתי אוכלוסיות אלה בשירותים העירוניים ובסביבה המוניציפלית.

 

התאמת המרחב הציבורי לאזרחים וותיקים

מודל לתכנון מקומות מפגש לאזרחים ותיקים במקומות ציבורים. עיצוב: ארז מולאי, מעצב חברתי. המודל מציג את העיקרון כי יש לאפשר מקום ישיבה לקבוצה גדולה של עד 10 איש בו זמנית, במקום מוסתר מעט מתנועת אנשים ומצד אחר מקומות נוחים לאנשים שבאים ביחידים ומעוניינים לצפות אל הרחוב והתנועה

תכנית האב לאזרחים ותיקים נכתבה בשיתוף הציבור ובעלי עניין ובליווי המשרד לאזרחים ותיקים. על פי חזון תכנית האב לאזרחים ותיקים בחולון "חולון רואה באזרחיה הוותיקים תושבים מעורבים ופעילים ומוקירה את תרומתם לעיר בעבר בהווה ובעתיד העיר מחויבת לפעול למען אזרחיה הוותיקים ולאפשר להם להזדקן בעיר בכבוד".

מתוך חזון זה נגזרו 4 קווים אסטרטגיים עליהם מושתתת תכנית האב:  להתבגר במקום (Aging in place); קידום ראיה בין גילאית ובין תחומית ; אזרחות ותיקה פעילה Pro-Active Senior citizen) ) פיתוח מערך שירותים חדשני בהתאם למאפייני האזרחים הוותיקים.

דוגמה ליישום של התוכנית, אשר כבר מתקיים בעיר, הינו פרויקט משתף להתאמת המרחבים הציבוריים הפתוחים לצרכי האוכלוסייה הוותיקה. את הפרוייקט מובילה ד"ר רינת בן נון, מתכללת תחום אזרחים ותיקים בחולון, יחד עם המעצב ארז מולאי מהסטודיו לעיצוב חברתי, אשר סיירו בכל נקודות המפגש של תושבים מבוגרים ברחבי העיר, שוחחו עימם ומיפו את הצרכים שהועלו על ידם. מסתבר כי חבורות של וותיקים מבלים בקבוצות עדתיות היושבות במקומות מוסתרים למחצה, בקרבה למרכז מסחרי, ליד שירותים ציבוריים ומתקני שתיה. ניתן היה לזהות כי המבוגרים מתאימים את המרחב הציבורי לצרכים שלהם. לדוגמא מייצרים הגבהה על ידי שימוש בקרטונים המסייעים גם בבידוד הקור של ספסל האבן, יושבים על כסאות נוספים כיוון שבמקומות ישיבה יש תמיד 4 כסאות מובנים אך הקבוצות הן תמיד יותר גדולות.

במהלך התחקיר זוהה צורך של הוותיקים באינטימיות, מעין רצון 'להתחבא' ויחד עם זאת להרגיש קרובים ללב ההתרחשות. כמו כן, דובר על כך שאת אותו מרחב ציבורי חולקים עמם (בשעות אחרות) גם נערים ועל כך שהמרחב הציבורי צריך לענות על הדרישות של שתי הקבוצות. לאחר שלב התצפיות הוזמנו המבוגרים למוזיאון העיצוב לתערוכה בנושא צל במרחב הציבורי והשתתפו בסדנת עיצוב בנושא מקומות מפגש והצללה לאזרחים ותיקים. בהתבסס על כל זה עוצבו ספסלים המתאימים לצרכי המבוגרים ומספקים צל, ישיבה נוחה ואינטימיות.

תכנית האב לילדים ונוער, אשר יזמתי, מובלת על ידי אגף הרווחה, מינהל החינוך, רשת קהילה ופנאי בליווי האגף לתכנון אסטרטגי המרכיבים את הצוות המוביל של התכנית. תכנית האב מבקשת להמשיך ולמנף את העשייה העירונית הענפה בתחום זה לכדי עליית מדרגה לספק ראייה כוללת ומתכללת הרואה את הילד על כל רבדיו. התכנית מתייחסת לילדים מלידה עד גיל 18, בכל תחומי החיים (פרט לפדגוגיה): בריאות, פנאי ועוד.

בימים אלו אנו בסיום שלב איסוף הנתונים באמצעות:
תהליך שיתוף ילדים ונוער, מגילאי גן ועד כיתה י"ב, החושף את הצרכים, הרצונות והחלומות של הילדים בעיר. בתהליך זה השתתפו כ- 3,300 ילדים, ותהליך שיתוף האוכלוסייה הבוגרת בעיר בו לקחו חלק כ- 1,500.
מיפוי התכניות והשירותים, אשר יאפשר לבחון בצורה מקיפה וכוללנית אלו תכניות ושירותים קיימים בכל רחבי העיר.
איסוף הנתונים הקיימים על ילדים ונוער במאגרים הקיימים בעירייה ומחוצה לה לקבלת 'פרופיל הילדים'.
איסוף מידע ממומחים המאפשר ללמוד מאנשי המקצוע והאקדמיה המובילים בתחומם מה חשוב לדעת אודות התפתחות ילדים ונוער (שאינם תלויי מקום).

כאמור תכנית האב לילדים ונוער טרם הסתיימה אך כבר אנו מיישמים פרויקטים שונים. לדוגמא – בתהליך שיתוף הציבור עלה בצורה ברורה ומשמעותית הצורך של התושבים לצאת אל המרחבים הציבוריים סביב ביתם וצרוך בהם פעילויות שונות לילדים כך נולד פרויקט 'הצגה בגינה' בחודשי הקיץ בו מידי יום שלישי התקיימו הצגות ילדים ב 9 גינות ציבוריות ברחבי העיר.

נושא נוסף שעלה  בתהליך שיתוף הציבור בתוכנית האב לילדים ונוער הוא הרצון להרחיב את עולמות הידע של הילדים, כהמשך ליום הלימודים. אנו בחולון חשבנו שיש מקום ליישם אצלנו את תפיסת "העיר כבית ספר אחד גדול" (School in the city), ולאפשר לילדים ליהנות מלימודים אשר יתקיימו בשפע מוסדות התרבות והמוסדות הציבוריים ובעצם כך לאפשר לילדים לצאת לתקופה מוגדרת מכתלי בית הספר, ללמוד ולהתפתח, להרחיב ידע בסביבה אחרת – מגרה ומרתקת ויתר. בדרך זו אנו מחברים ויוצרים זהות של הילדים עם העיר ו'מנצלים' את יתרונותינו להענקת ערך מוסף ולימודים פעילים ומשמעותיים. פרייקט זה נמצא בראשית יישומו.

לסיכום: 'עיר הילדים' מהווה עוגן חברתי לקבוצות חברתיות שונות ודווקא בשל ייחודה היא יכולה לתת את המיטב לקבוצות גיל שונות – כל אחת על פי צרכיה המיוחדים.

ללמוד באמצעות פרוייקטים – למה ואיך זה יכול להצליח גם בישראל?

רשמים מביקור בבתי הספר "היי-טק – היי",  המיישמים לימוד באמצעות פרוייקטים

היום יותר ויותר מבינים את יתרונות שיטת הלימוד באמצעות פרוייקטים, PBL, שכן השיטה המסורתית, למרות שיש לה יש זכויות משלה, פשוט כבר לא כל כך עובדת. העולם משתנה, המידע הנגיש והזמין עצום ורב, המיומנויות הנדרשות משתנות, המורה כבר לא מקור הידע האולטימטיבי והפרעות קשב הן בעצם כבר דרך חיים.

לאחרונה ערכתי, יחד עם אנשי החינוך בחולון, ביקור מרתק ברשת בתי הספר 'היי טק היי' בלוס אנג'לס ובסן דייגו. הרשת עובדת על פי שיטת הלימוד באמצעות פרוייקטים כבר שנים לא מעטות וללא ספק יש מה ללמוד. הביקור חידד אצלי מספר תובנות בהן רציתי לשתף.

למידה כחלק מתרבות.
'למידה באמצעות פרוייקטים' היא הרבה יותר מרק למידה. מדובר בשינוי תרבותי כולל. השיטה היא חלק מתרבות שיח, מהתנהלות ומקודים התנהגותיים והצלחתה מבוססת על כבוד הדדי, הקשבה, הבנת גבולות וקבלתם. נכחנו בעבודה משותפת של ילדים על פרוייקט, במהלכה ניתן היה לחוש שעל אף שמדובר בהתנהלות חופשית לכאורה, הן מבחינת מסגרת פיזית והן מבחינת הפתיחות המחשבתית – הרי שמאוד ברור מה עושה כל אחד, מה התפקיד של התלמיד ומהו מקומו של המורה כמנחה, מה מותר ומה אסור ומהי האחריות והמחויבות של כולם, כולל של ילד צעיר, כדי להגיע למיצוי היכולת האישית והקבוצתית. ללא מוכנות תרבותית – קשה לראות כיצד השיטה תצליח.

למידה חווייתית המשלבת בין דיסיפלינות.
עתיד החינוך הוא בלמידה באמצעות הפרוייקטים. למה? כי זו הדרך לבנות ילד סקרן ששואל שאלות ואדם יצרני, אשר לומד תוך כדי עשייה, המשלבת דיסיפלינות רבות בו זמנית. אנו ראינו כיצד הילדים הצעירים לומדים פיזיקה למשל דרך הידיים, כשהם בונים בעצמם מודל משלב החקר ועד היישום. דוגמה אחרת ללימוד של היסטוריה, ספרות ושפה, עיצוב ומדע יכולנו לראות דרך הצגה שייקספירית שהעלו הילדים. התהליך היה סמסטריאלי, כחלק מכך למדו את המחזה, קיבלו תפקידים, עסקו בתלבושות ובתפאורה והציגו תוצר שהם חלק ממנו והוא חלק מעולמם. כך גם בעבודת מחקר על בעלי חיים, שמבוצעת בתוך מוזיאון המציג את עולם המים. הילדים חוקרים את הבעיה, שואלים כיצד ניתן להציל את בעלי החיים המסוימים שמצויים על סף הכחדה, מציעים קמפיין, מעצבים אותו, מובילים אותו ומתנדבים כפעילים בקמפיין. דוגמה אחרת היא הכנת ארוחה עם תפריט המבוסס על חקר נושא התזונה לעומק, עם היבטים של כימיה וביולוגיה וההשלכות על הבריאות. הארוחה הוצגה כשיאו של התהליך, בנוכחות המשפחות. מה שהופך את הלימוד לעניין קהילתי, ההורים שותפים וחשים גאווה והלימוד כמובן – משמעותי.

ייחודיות בית ספרית אך גם שיוויון הזדמנויות.
לא אחת הילדים בבתי הספר שראינו מגיעים ממשפחות קשות יום. ההשתתפות של הילדים הללו בתכנית הלימודים מקנה להם נקודת פתיחה טובה להמשך, המחפה על רקע מוחלש. כיצד זה מתאפשר? באמצעות 'צ'רטר סקול' – בית ספר ציבורי במימון חלקי פרטי של אגודות ועמותות המבקשות לקדם נושאים מסויימים. פתרון זה מאפשר ייחודיות ויציאה מהשבלונה הכלל מערכתית. שיטה זו מאפשרת לגייס מורים מעולים בתחומם לאו דווקא לפי כללי משרד החינוך. כמובן שזה דורש פיקוח וזהירות, אולם יש בכך כדי לצאת מאותה קוביה מוכרת וזהות מוחלטת בין תכני הלימוד. יש 'חומר חובה', אך הדרך ואופן הלימוד שונים לגמרי והתוספות הן רבות.

מורים חדורי מוטיבציה.
המורים בבתי הספר שראינו מתמצאים גם בתחומים אחרים מלבד התחום הספציפי 'שלהם'. הם עוברים הכשרות וסדנאות וכל אחד מביא מעצמו לתחום נוסף. במקביל ישנה רשת תמיכה ושיתוף פעולה מקצועי, אשר מסייעים למורים לתת את המירב למען הצלחת הילדים. כל הסביבה הלימודית מעודדת שיתוף ופתיחות, השיח פתוח, אין אפילו חדר מורים במתכונת המוכרת לנו, אין צלצולים והפסקות, יש עשייה ואם יש צורך גם הפוגות ומנוחה. המורה מלווה את הילד בתהליך מתמשך. כך למשל ראינו איך ילדים לומדים הנדסה מפירוק והרכבה של מכשיר יומיומי כמו מצלמה. המורה הוא מומחה בתחום. כל חלק שפורק נמדד, נרשם, מצולם ומועלה לתוכנה מתאימה במחשב, שם הוא מתועד. לאחר מכן נעשה חיבור מחדש, במחשב, ולבסוף גם ייצור מחדש על ידי מדפסת תלת מימד. חלקים פגומים או חסרים נבדקים באינטרנט, שם מחפשים הילדים מידע. והמורים נדבקים ומדביקים את הילדים בהתלהבות שלהם וממש רואים חדוות יצירה. נשמע כמעט דימיוני, אבל יש מציאות כזו, ולדעתי לא ירחק הרגע ונראה אותה ביותר ויותר מקומות. גם בארץ.

תכנית אב לילדים ונוער מבית היוצר של עיר הילדים

החדשנות בחולון נמשכת ומה טבעי יותר מליישמה בתחום המזוהה ביותר עם חולון בעשרים השנים האחרונות, הלוא הוא תחום הילדים והנוער.

DSC_0264

בראשית חודש יולי, בטרם היינו כולנו תחת השפעתו של מבצע "צוק איתן", זכיתי לחוות חוויה יוצאת דופן, עת לקחתי חלק בכינוס נרחב ראשון של 'תוכנית האב לילדים ונוער של חולון', אותו ארגנו אגף הרווחה, מינהל החינוך, רשת קהילה ופנאי והאגף לתכנון אסטרטגי.

אף שאני משתתפת במפגשי עבודה לא מעטים, היה מרגש לראות התכנסות שכזו, בה לוקחים חלק כ- 150 אנשי מקצוע ומומחים מגופים רבים: עירייה, חברות עירוניות, משרדי ממשלה, עמותות וכל מי שעוסק בתחום, וכולם מעמידים במרכז את הילדים כמטרה, ולא את צרכי הארגון ממנו הם מגיעים. מפגש זה היווה את "הסנונית הראשונה" במהלך רחב ועמוק, שאנו צופים כי ייצר שינוי חיובי משמעותי ואסביר מדוע.

גן ניצנים 1

כידוע בשני העשורים האחרונים ביססה עצמה חולון בתודעה הציבורית כ"עיר הילדים". ייחודה של חולון והתמחותה בתחום זה לאורך זמן רב, מקנים לה יתרונות. הם משפרים את איכות חיי התושבים, את דימוייה בעיניהם ובעיני אחרים, מהווים גורם במערכת השיקולים של משפחות צעירות בבחירת עיר לגדל בה את ילדיהם, יוצרים דינמיקה של עשייה והשפעה חיובית גם על תחומי עשייה אחרים ועוד. אולם במקביל לכך, דימוי זה הינו גם בסיס למרחב גדל והולך של ציפיות ודרישות, אשר לא תמיד יכולים או צריכים לבוא לידי מימוש. בנושא זה, כמו שקורה לא אחת, המציאות אותה יצרנו מתפתחת ומשתנה ומעלה שאלות ומחשבות חדשות: לאן ממשיכים, את מה מתגברים, מה משנים, במה משקיעים יותר ובמה אולי פחות ועוד.

יתרונה של תכנית אב שהיא לא מטפלת בנושא ספציפי, אלא רואה את הילד על כל היבטיו ולוקחת על עצמה לטפל בכל קבוצות הגיל: מלידה ועד 18, תוך התייחסות למגוון תחומים כמו: בריאות וספורט; חינוך בלתי פורמאלי: קהילה, פנאי ותרבות; ילדים ונוער בסיכון; עולים מאתיופיה ומחבר העמים; סביבה פיזית ונגישות; העולם הדיגיטלי והשלכותיו; צרכים מיוחדים; אוכלוסייה דתית, הורים ומשפחה ועוד.

תכנית מקיפה שכזו, המתווה יעדים ותוכניות לביצוע, תאפשר לנו להעצים ולהסדיר את העשייה הקיימת בעיר למען ילדים ובני נוער. התכנית תהווה נדבך נוסף במימוש חזונה של חולון כעיר הילדים. תהליך הכנתה, עצם קיומה והוצאתה מהכוח אל הפועל ימנפו את העשייה העירונית בתחום זה.

לשמחתי חברו אלינו למהלך אנשי 'ג'וינט אשלים', המתמחים בפיתוח תכניות ושירותים למען ילדים, נוער וצעירים במצבי סיכון.

מה אם כן מטרותיה של התכנית?

  • למנף את העשייה העירונית הענפה בתחום זה וליצור עליית מדרגה בתחום.
  • ליצור תכנית בת קיימא שאינה תלויה בממלא תפקיד.
  • ליצור פריצה של התבנית הארגונית בהתנהלות בתחום שבירת מערכות וארגונים.
  • לספק ראייה כוללת ומתכללת הרואה את הילד על כל רבדיו.
  • לאפשר לתושבי העיר ילדים והורים להתחבר לעיר בכלל ולתכנית בפרט.
  • ליצור תהליך חינוכי המעודד תושבים פרו-אקטיביים.
  • לרתום את הנהלת העיר, מנהליה והחברות העירוניות לעשייה העירונית הנרחבת בתחום הילדים והנוער תוך ראיית ה'שטח' והנעשה בו.

קיץ 2016 הוא המועד המתוכנן לסיום כתיבת התכנית. עד אז עתידים להתרחש מהלכים רבים, אודותיהם אשתדל להמשיך ולעדכן.

'טיפּ' לטף – שם זמני

מרכז למידה ובילוי חדש לפעוטות עד גיל שלוש והוריהם ייפתח בקרוב בחולון – עיר הילדים

לא כל כך מזמן, כשאני וחברותי גידלנו את ילדינו, היינו אנו, האימהות הצעירות 'יורדות למטה', אל חצר הבניין או אל הגינה הציבורית ומוצאות שם זו את זו, משוחחות, מתייעצות, חולקות בקשיים ונעזרות אחת בשנייה. היה לנו גם את ספר ההדרכה המיתולוגי של ד"ר ספוק. בנוסף, המשפחה המורחבת, האימהות, הסבתות והדודות היו גם הן מקור לא אכזב לידע ולתמיכה.

כיום, אנשים ספונים יותר בבתיהם, פחות מכירים את שכניהם, לא תמיד גרים בקרבת ההורים, וגם הסבתות של היום הן בהרבה מקרים נשות קריירה עסוקות ופעילות…

מנגד אנו חיים בעידן של הצפת מידע. באתרי אינטרנט, בבלוגים, בפורומים ניתן למצוא עצות, חלקן מקצועיות, אחרות מבוססות על ניסיון אישי וכמספר המייעצים – כך גדל הבלבול. לא אחת חשים הורים טריים עוד יותר נבוכים לאור כל ההיצע הזה.

במסגרת שיתוף הציבור בתהליך ריענון החזון העירוני של חולון, וכן בקבוצות מיקוד עם צעירים ובהזדמנויות נוספות עלה באופן בולט צורך ורצון של הורים צעירים ליצור מקום מפגש חברתי, שיהווה גם מרכז העשרה להורים עצמם וייתן הזדמנות לבילוי מהנה ומפתח עם התינוקות והפעוטות. "במרכז כזה", ציינו הורים צעירים, "ניתן להיפגש ולהתלבט יחד עם אנשים בגילנו ובמצבנו בנושאי גידול הילדים, חינוכם, הקשיים והדילמות. באותה הזדמנות אם ניתן לקבל איזושהי הנחיה מקצועית, שעושה סדר בעולם של אתגרים חדשים – מה טוב".

הדמייה ממוחשבת של המרכז לגיל הרך - מתחם חנקין, חולון

בחולון, עיר הילדים, שהינה גם 'עיר ההורים', השקענו מחשבה רבה במציאת מענים מתאימים לילדים. אולם, מזה זמן שחשנו שעדיין לא 'כיסינו' בצורה מיטבית את הגיל הכי צעיר – מלידה ועד גיל שנתיים-שלוש. יותר ויותר מחקרים מדגישים את החשיבות העצומה של ההתפתחות דווקא בגיל הצעיר הזה ואת ההשפעה הרבה שיש להשקעה בקטנטנים – על כל חייהם והתפתחותם.

כדי לתת מענה מקצועי בתחום זה, פניתי לפרופסור פנינה קליין, כלת פרס ישראל בתחום החינוך לגיל הרך, אשר פיתחה מודל הנותן מענה לשאלה: למה זקוקים ילדים בגיל הרך כדי להתפתח בצורה אופטימאלית? מודל זה מתייחס למרכיבים רגשיים והוראתיים באינטראקציה שבין המבוגרים לבין הילדים. המודל הוא מודל MISC שמטרתו ארוכת הטווח היא טיפוח ילד חכם ורגיש יותר More Intelligent and Sensitive (Socially Competent) Child. המטרה קצרת הטווח שמציב המודל היא לטפח במבוגרים, המתווכים את העולם הסובב את הילד, יכולת להיות רגישים ומותאמים אל הילדים שבטיפולם כדי שיוכלו לקדם את התפתחותם.

בימים אלה אנו מצויים בעיצומו של תהליך הקמתו של מרכז חדש לקטנטנים מגיל אפס ועד שלוש והוריהם, אשר בו ימצאו ההורים הצעירים "שותפים לגורל", צעירים כמותם, המתמודדים עם השמחה הגדולה והאושר של הולדת ילד לצד הקשיים והאתגרים הכרוכים בכך. שם יוכלו לבלות עם הקטנטנים וללמוד "כיצד עושים זאת טוב יתר".

הדמייה ממוחשבת של המרכז לגיל הרך - מתחם חנקין, חולון

המרכז החדש, שטרם מצאנו לו שם קולע ומוצלח (אם יש לכם רעיונות אתם מוזמנים להציע…) יקיים פעילויות מובנות וחופשיות, שתכליתן עידוד והעצמה של הורים לתינוקות ופעוטות ומתן מידע אמין, מבוסס מחקרית בנושאים הנוגעים להתפתחות הילד.

המרכז יאפשר להורים להבין את החשיבות העצומה של התנהגותם כהורים ואת פוטנציאל ההשפעה שלהם על התנהגות והתפתחות ילדם. הם יקבלו עידוד ותמיכה, אשר יאפשרו להם להירגע וליהנות מהאינטראקציה הטבעית, המתאימה ביותר להם ולילדם. הם ילמדו ל"קרוא" ולהבין את איתותי הילד, יפתחו רגישות והענות לצרכי הילד, תוך התאמה לצרכי ההורה, במסגרת תנאי חייו ותרבותו, ויבינו טוב יותר את המאפיינים החושיים וההתנהגותיים המולדים של הילד. וזה רק על קצה המזלג. כל זה יתרחש בסביבה, המעוצבת ומותאמת בצורה מיטבית לתפיסת העולם הפדגוגית ולמטרות המרכז, תוך שימוש בתפאורה, ריהוט, חפצים, משחקים ואמצעים אינטראקטיביים חדשניים, בטוחים ומרגיעים במיוחד.

זמן איכות כבר אמרנו?

יש למה לחכות!

תכנון ועיצוב המרכז – משרד ענת הרמן-וינציגסטר אדריכלות ועיצוב פנים.

העיר כסביבת למידה וכסוכן שינוי חינוכי

במניפסט החינוכי "משנים פרדיגמה – מאינטואיציה למדע" (2013) מפנה פרופ' דוד חן זרקור אל הגורמים למשבר החינוך בארץ ובעולם ומעלה מספר הצעות להחלת שינויים מרחיקי לכת הן בתפיסה והן במעשה. בין היתר מצביע פרופ' חן על הצורך במעבר מבית ספר (כמוסד המארגן את מקום וזמן הלמידה כיום) למערכת למידה (שהינה שותפות של המשפחה, בית הספר וסוכני ידע חברתיים). בית הספר, טוען פרופ' חן, הוא רק מרכיב אחד במערכת הלמידה, אשר פועל לצד הגורמים הנוספים: 'הבית', 'מרכזי התמחות ו'סוכני ידע שונים'.

בלשי עיצוב במוזיאון העיצוב חולון. צילום: מיכל בן צבי שפיגל

בלשי עיצוב במוזיאון העיצוב חולון. צילום: מיכל בן צבי שפיגל

לא במקרה הפך החינוך לאחד הנושאים המעוררים כיום דיון ציבורי סוער. הידע האנושי הולך ומתעצם בקצב מסחרחר, שלא דומה לשום דבר שהכרנו בעבר. אנו עומדים בפני אתגר לא פשוט כיצד להדביק את הפער בין יכולתו של הפרט להכיל ידע, להתחדש ולהתעדכן כל העת, לבין ידע עצום, המועבר באמצעים ההולכים ומתרבים, באופן מתסכל, שלא לומר מאיים על הפרט. אם תוסיפו לכך את השונות האישית והתרבותית, הנובעת מהבדלי רקע, משאבים, נגישות ואפשרויות – וכך אנו נותרים עם ציבור רחב למדי של 'בלתי מתאימים', בוגרי ופליטי מערכת החינוך, אשר לא יוכלו לעבור את משוכת "ההצלחה" וההכרה החברתית, דבר שיש לו משמעויות אדירות על החברה ועל עתידה.ולכן, בקרב אנשי חינוך ואקדמיה, כמו גם בציבור הרחב, מתבססת ההכרה כי שינוי הוא הכרחי. השאלה היא איזה שינוי ומהם הדברים הנכונים לעשות. מדי מספר שנים 'עולה לגדולה' תכנית, רפורמה, פתרון קסם כזה או אחר ונדמה כי אובדן הדרך נעשה רק חמור יותר.

השאלות והכיוונים המוצעים, ובעיקר החיפוש אחר תהליכי חינוך איכותיים, מעמיקים ומשמעותיים יותר, מעוררים בי לא אחת את התחושה כי באופן כמעט אינטואיטיבי הקדמנו בחולון את זמננו ו'זרענו את הזרעים' להפיכת העיר כולה למערכת חינוך אחת גדולה ומקיפה, ואת הסביבה הפיזית והתרבותית – הפכנו לסוכן שינוי בפועל.

חווייה ולמידה במוזיאון הילדים חולון. צילום: טל קירשנבאום

חווייה ולמידה במוזיאון הילדים חולון. צילום: טל קירשנבאום

למה הכוונה? כיום שומעים יותר ויותר את המושגים: 'למידה משמעותית', למידה חווייתית, למידה תוך שיתוף הפרט, למידה מתוך התנסות וחוויה בין אישית, ואני חייבת לומר כי כל המרכיבים הללו עמדו ביסוד המוסדות, שהקמנו כבר לפני עשר ועשרים שנה. נכון הוא שלא הגענו מהתיאוריה למעשה, אבל בדיעבד אפשר לומר שהמעשים שלנו משתלבים באופן כמעט מושלם בתיאוריה.אם ניקח לדוגמא את מוזיאון הילדים הישראלי, אותו הגינו כמעט לפני שני עשורים, מדובר לכאורה באתר בילוי והעשרה ומוקד עניין לילדים, אולם שלא במקרה נקרא מוזיאון. מדובר במקום האוצר בתוכו 'תצוגה' של ערכים, תפישות עולם, מחשבות אנושיות על טבע האדם ועל בני אדם כיצורים חברתיים. וכך הילד, אשר יוצא במהלך הביקור במוזיאון למסע בעקבות החייזרים למשל, למעשה יוצא למסע אל עצמו. הוא שואל את עצמו מי הוא ואיך הוא משתלב בסביבתו האנושית, בודק היכן עוברים גבולותיו שלו והיכן מתחיל האחר. הוא נפתח לחשיבה על ערכים כמו ערך האדם באשר הוא, קבלת השונה, שיתוף פעולה ועוד. ועל כן, מוזיאון הילדים הוא בעיני סמן, המשקף את הכיוון אליו פונה המערכת החברתית והחינוכית כיום.

יצירה ויצירתיות במוזיאון. צילום הדר קמחי

יצירה ויצירתיות במוזיאון. צילום: הדר קמחי

מוזיאון זה, ואלה שהוקמו בחולון בהמשך, מציעים לדור הצעיר חינוך במובן הכי מעמיק של המילה. הם חושפים את הילדים אל שלושת 'ענפי החינוך', המקנים לדור הצעיר את מה שפרופ' חן מכנה: מיטב הידע האנושי, מעין גרסה מודרנית של אפלטון שביקש להקנות לצעירים את האמת (מדע), את היופי (אמנות) ואת הצדק (מוסר).זה מתרחש במוזיאונים פתוחים, המהווים חלק בלתי נפרד מנופה של העיר, עם פיסול סביבתי בהשראת ספרות ילדים קלאסית שב'גני הסיפור' של חולון, וכמובן גם בתוך מבני הציבור והתרבות כמו למשל מוזיאון הקומיקס, מוזיאון העיצוב, המרכז לתיאטרון בובות או המרכז לאמנות דיגיטלית. בכל האתרים הללו המבקר הצעיר עובר תהליך חינוכי הכולל קבלת מידע, שאלת שאלות, התלבטות, התנסות, כולל בידיו שלו, חשיבה וגילוי ועוד. כמובןמבלי שנקרא לכך למידה. וזו הרי הלמידה היעילה ביותר. המוזיאונים ומרכזי התרבות הינם סוכני שינוי חינוכיים מובהקים, אשר לדעתי יותר ויותר ימצאו עצמם מהדקים את החיבור שלהם לקהילה ולחברה בה הם פועלים, אם זה במסגרת פעילות חינוכית פורמלית הקיימת כבר כיום עם מערכת החינוך הפורמלי ואם זה בקשר ישיר מול צרכני התרבות והידע, באמצעות הפלטפורמות האינטרנטיות, שזה להבנתי רק ילך ויתרחב.

תיאטרון בובות

אפיה? כימיה? אמנות? הכל ועוד במרכז לתיאטרון בובות חולון.

יתרונה של עיר כמו חולון הוא ביכולתה להפוך אתרים כאלה לחלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי הכולל. יש בהם את משאבי הידע האנושי, הם במהותם ספקי חוויה משמעותית אישית וגם מזמנים חוויה חברתית משותפת. ולכן כשהגדרנו מחדש את החזון העירוני של 'חולון – עיר הילדים', זכה נושא החינוך לכותרת: חינוך – כי כל ילדה וילד חשובים. ובטקסט החזון, אותו גיבשנו וחידשנו לאחרונה בשיתוף הציבור הרחב, הגדרנו גם מי אנחנו ולאן אנו שואפים. וכך כתבנו: "חולון הינה מרחב חינוך ולמידה אחד כולל, בו נרתמים כל גורמי החינוך, התרבות, ההעשרה והפנאי לטיפוח הילד ולהפיכתו לבוגר משכיל, נאור, ערכי, תורם לחברה, לקהילה ולמדינה, הממצה את מלוא יכולותיו, כישוריו האישיים, הייחודיים והחברתיים ומגיע להישגים ולמצוינות אישית". דומני כי בדיוק לכך מכוונים אלה המבקשים להוביל את החינוך במדינה אל דרך חדשה.