עיצוב אורבאני

חזון דיגיטלי בחולון

מעל שני עשורים שהעיר חולון והעירייה מתנהלות לאורו של חזון, המתווה את המדיניות לטווח הארוך, הבינוני והקצר. החזון, אשר רוענן בשנים האחרונות במסגרת תהליך שיתוף ציבור מעמיק ורחב, נפרט למספר תחומים, שכל אחד מהם עוסק בהיבט אחר של החיים בעיר כמו: קהילה ורווחה, סביבה וחזות עירונית, חינוך, תעשיה ועסקים, תרבות ופנאי וכמובן – 'חולון-עיר הילדים', קו ייחודי לחולון, אשר למעשה בא לידי ביטוי בכל אחד מהתחומים.

פרק מיוחד בחזון העיר, מוקדש לחזון העיריה ובו נכתב בין היתר: "העירייה מעודדת יוזמה וחדשנות, מתנהלת על פי עקרונות הניהול הרב תחומי ומעודדת שיתופי פעולה, קבלת החלטות מבוססת ידע ושימוש באמצעים טכנולוגיים". מתוך הצהרת הכוונות הברורה הזו צריך להיגזר גם חזון דיגיטלי, שהינו הכרחי ונדרש בתקופה בה ההתפתחות הטכנולוגית משפיעה באופן מכריע הן על המציאות והן על עיצוב התודעה, ברמה הפרטית והציבורית.

על הטכנולוגיה כמשפיעה על המציאות מדברים כבר שנים רבות אולם בעידן הדיגיטלי, המכונה לעתים 'המהפיכה התעשייתית הרביעית', אנו עדים לשינויים מהירים במיוחד, המחייבים התעדכנות והתאמה של האסטרטגיה העירונית לאפשרויות החדשות הנפתחות בפנינו.

עלינו להביט על העשייה שלנו כמובילי מדיניות, מתוך נקודת המבט של הלקוחות שלנו, להם אנו צריכים לספק לא רק שירות אלא חוויית לקוח. בהקשר זה חזון דיגיטלי הוא כבר חלק מהמציאות שבה אנו חיים וגם הנכסים האסטרטגיים שצברנו במהלך השנים, צריכים להשתלב במציאות זו.

'עיר הילדים' על כל האפשרויות הגלומות בה, עם 'ספינות הדגל' המזוהות עימה צריכה לצעוד את הצעד הנוסף אל המהפיכה הדיגיטלית.

את התהליך אנו צריכים לעבור מתוך גישת ה'קולקטיב אימפקט', אשר אנו מטמיעים השנה ובמסגרתה אנו שבים ושואלים את עצמינו שורה של שאלות יסוד: למה בחרנו בנכסים אלה? לאן אנו שואפים להגיע? באיזה אופן אנו מצפים להשפיע על קהל הלקוחות שלנו? מה התוצר הרצוי לנו?

אין לי ספק שבאמצעות חזון דיגיטלי ואסטרטגיה נכונה הנגזרת ממנו – נוכל למצות ולמקסם את הערך של הנכסים הללו. כך למשל כשאנו מתבוננים בנכסים הייחודיים המזוהים עם העיר כמו מוזיאון הילדים, המדיטק, מוזיאון העיצוב, גני הסיפור, אתרי המורשת ואחרים – אנו צריכים לבחון כיצד תושבי העיר בכלל והילדים הגדלים בה בפרט – נהנים מהערך המוסף הגלום בנכסים אלה? כיצד ילדי עיר הילדים מתפתחים ומועצמים, הופכים למשתמשים חכמים, סקרניים ובעלי מיומנויות רכישת ידע מחד ובעלי ערכים מאידך? כיצד הילדים של היום גדלים להיות האזרחים של המחר – מודעים לסביבתם? מעורבים? נאורים? נצטרך כמובן גם להכשיר את סוכני השינוי, הלוא הם העובדים בעירייה ובחברות הבת העירוניות, שהינן הזרוע המבצעת של העירייה, ולהפוך ראשית אותם לבעלי כישורים דיגיטליים, שאחר כך יוכלו להקרין ולהשפיע גם על הצרכנים/הלקוחות/התושבים.

עלינו להבין את התוצר הרצוי, לעבוד מתוך שיתוף פעולה והתכנסות סביב מטרות משותפות, כשכל גורם מתמקד בתחום המומחיות שלו ובשילוב כוחות מעצים. החזון הדיגיטלי הוא הזדמנות חשובה לביצוע קפיצת מדרגה חשובה.

'טיפּ' לטף – שם זמני

מרכז למידה ובילוי חדש לפעוטות עד גיל שלוש והוריהם ייפתח בקרוב בחולון – עיר הילדים

לא כל כך מזמן, כשאני וחברותי גידלנו את ילדינו, היינו אנו, האימהות הצעירות 'יורדות למטה', אל חצר הבניין או אל הגינה הציבורית ומוצאות שם זו את זו, משוחחות, מתייעצות, חולקות בקשיים ונעזרות אחת בשנייה. היה לנו גם את ספר ההדרכה המיתולוגי של ד"ר ספוק. בנוסף, המשפחה המורחבת, האימהות, הסבתות והדודות היו גם הן מקור לא אכזב לידע ולתמיכה.

כיום, אנשים ספונים יותר בבתיהם, פחות מכירים את שכניהם, לא תמיד גרים בקרבת ההורים, וגם הסבתות של היום הן בהרבה מקרים נשות קריירה עסוקות ופעילות…

מנגד אנו חיים בעידן של הצפת מידע. באתרי אינטרנט, בבלוגים, בפורומים ניתן למצוא עצות, חלקן מקצועיות, אחרות מבוססות על ניסיון אישי וכמספר המייעצים – כך גדל הבלבול. לא אחת חשים הורים טריים עוד יותר נבוכים לאור כל ההיצע הזה.

במסגרת שיתוף הציבור בתהליך ריענון החזון העירוני של חולון, וכן בקבוצות מיקוד עם צעירים ובהזדמנויות נוספות עלה באופן בולט צורך ורצון של הורים צעירים ליצור מקום מפגש חברתי, שיהווה גם מרכז העשרה להורים עצמם וייתן הזדמנות לבילוי מהנה ומפתח עם התינוקות והפעוטות. "במרכז כזה", ציינו הורים צעירים, "ניתן להיפגש ולהתלבט יחד עם אנשים בגילנו ובמצבנו בנושאי גידול הילדים, חינוכם, הקשיים והדילמות. באותה הזדמנות אם ניתן לקבל איזושהי הנחיה מקצועית, שעושה סדר בעולם של אתגרים חדשים – מה טוב".

הדמייה ממוחשבת של המרכז לגיל הרך - מתחם חנקין, חולון

בחולון, עיר הילדים, שהינה גם 'עיר ההורים', השקענו מחשבה רבה במציאת מענים מתאימים לילדים. אולם, מזה זמן שחשנו שעדיין לא 'כיסינו' בצורה מיטבית את הגיל הכי צעיר – מלידה ועד גיל שנתיים-שלוש. יותר ויותר מחקרים מדגישים את החשיבות העצומה של ההתפתחות דווקא בגיל הצעיר הזה ואת ההשפעה הרבה שיש להשקעה בקטנטנים – על כל חייהם והתפתחותם.

כדי לתת מענה מקצועי בתחום זה, פניתי לפרופסור פנינה קליין, כלת פרס ישראל בתחום החינוך לגיל הרך, אשר פיתחה מודל הנותן מענה לשאלה: למה זקוקים ילדים בגיל הרך כדי להתפתח בצורה אופטימאלית? מודל זה מתייחס למרכיבים רגשיים והוראתיים באינטראקציה שבין המבוגרים לבין הילדים. המודל הוא מודל MISC שמטרתו ארוכת הטווח היא טיפוח ילד חכם ורגיש יותר More Intelligent and Sensitive (Socially Competent) Child. המטרה קצרת הטווח שמציב המודל היא לטפח במבוגרים, המתווכים את העולם הסובב את הילד, יכולת להיות רגישים ומותאמים אל הילדים שבטיפולם כדי שיוכלו לקדם את התפתחותם.

בימים אלה אנו מצויים בעיצומו של תהליך הקמתו של מרכז חדש לקטנטנים מגיל אפס ועד שלוש והוריהם, אשר בו ימצאו ההורים הצעירים "שותפים לגורל", צעירים כמותם, המתמודדים עם השמחה הגדולה והאושר של הולדת ילד לצד הקשיים והאתגרים הכרוכים בכך. שם יוכלו לבלות עם הקטנטנים וללמוד "כיצד עושים זאת טוב יתר".

הדמייה ממוחשבת של המרכז לגיל הרך - מתחם חנקין, חולון

המרכז החדש, שטרם מצאנו לו שם קולע ומוצלח (אם יש לכם רעיונות אתם מוזמנים להציע…) יקיים פעילויות מובנות וחופשיות, שתכליתן עידוד והעצמה של הורים לתינוקות ופעוטות ומתן מידע אמין, מבוסס מחקרית בנושאים הנוגעים להתפתחות הילד.

המרכז יאפשר להורים להבין את החשיבות העצומה של התנהגותם כהורים ואת פוטנציאל ההשפעה שלהם על התנהגות והתפתחות ילדם. הם יקבלו עידוד ותמיכה, אשר יאפשרו להם להירגע וליהנות מהאינטראקציה הטבעית, המתאימה ביותר להם ולילדם. הם ילמדו ל"קרוא" ולהבין את איתותי הילד, יפתחו רגישות והענות לצרכי הילד, תוך התאמה לצרכי ההורה, במסגרת תנאי חייו ותרבותו, ויבינו טוב יותר את המאפיינים החושיים וההתנהגותיים המולדים של הילד. וזה רק על קצה המזלג. כל זה יתרחש בסביבה, המעוצבת ומותאמת בצורה מיטבית לתפיסת העולם הפדגוגית ולמטרות המרכז, תוך שימוש בתפאורה, ריהוט, חפצים, משחקים ואמצעים אינטראקטיביים חדשניים, בטוחים ומרגיעים במיוחד.

זמן איכות כבר אמרנו?

יש למה לחכות!

תכנון ועיצוב המרכז – משרד ענת הרמן-וינציגסטר אדריכלות ועיצוב פנים.

להיות ישראליים

חולון מובילה ומטפחת תרבות ישראלית – עיצוב וזמר בשבוע אחד

מתוך התערוכות בגלריות העירוניות בחולון: דן רייזינגר, כרזה ל iscar

מתוך התערוכות בגלריות העירוניות בחולון: דן רייזינגר, כרזה ל iscar

בעולם גלובלי בו מתקצרים המרחקים ו'קהילה' היא מושג וירטואלי נטול גבולות גיאוגרפיים, עולה לא אחת שאלת הייחודיות והשוני, מי אנו לעומת אחרים? מהי תרומתנו הייחודית לתרבות האנושית והאם בכלל חשוב לפתח זהות והזדהות עם התרבות המקומית ועם הקהילה בה אנו חיים – בארץ, בעיר, בשכונה.
מסתבר כי על אף, ולמרות היותו של העולם בהרבה מובנים 'כפר גלובאלי אחד גדול', הרי שבני אדם אינם יצורים דיגיטליים, ועל כן, יותר ויותר מדברים כיום הן על מגע וקשר אנושי והן על חשיבותו של 'המקומי', 'הלוקאלי', המשתלב אמנם בגלובלי, אך גם שונה ממנו.
'גלוקליזציה' קוראים לתהליך הדו-כיווני הזה של השפעה הדדית של תרבות, סמלים ומושגים גלובליים ולוקאליים – אלה על אלה. ואנו, החשופים לעולם במהירות ובעוצמה שלא היתה בעבר, צריכים לשאול את עצמינו מה המשמעות של הישראליות שלנו בעולם תרבותי בינלאומי וגלובלי.
אני סבורה כי אין לנו זכות קיום ולא נוכל לשרוד רעיונית ומעשית כחברה, ללא פיתוח והעצמת היצירה הייחודית והתרבות הישראלית, אף שבהחלט נותרת רלבנטית השאלה: מהי תרבות זאת.

בחול המועד פסח ייערכו בחולון שני אירועים שלכאורה אין ביניהם קשר, אך למעשה קיים ביניהם חוט מקשר מאוד ברור.

משתתפי 'ימי זמר' 2012. צילום: יוסי צבקר

משתתפי 'ימי זמר' 2012. צילום: יוסי צבקר

האירוע הוותיק מבין השניים הוא פסטיבל "ימי זמר" בתיאטרון חולון, הפסטיבל הגדול ביותר לזמר עברי בישראל, שיציין השנה 17 שנים להיווסדו. בכל שנות קיומו של הפסטיבל ראינו לעצמינו כמשימה חשובה להביא לידי ביטוי את הזמר הישראלי האותנטי, על גווניו וסוגיו, כפי שנוצר במשך עשרות שנים ומהווה את פסקול חיינו כאן.
וכך, מידי שנה מציע הפסטיבל שורה של מופעי בכורה, הרכבים חד-פעמיים של יוצרים, מבצעים ולהקות, אשר משלבים כוחות וביחד מציעים לנו משהו מקורי, רענן וסוחף. קהל רחב ונאמן פוקד את הפסטיבל ובכל שנה מצטרפים לצופים הוותיקים – בני ובנות הדור הצעיר, שחלקם נחשפים לראשונה למוסיקה ישראלית, שלעתים הקדימה את דורם בשנים רבות. ההתחברות של הצעירים לפסטיבל משאירה אותו רלבנטי וחשוב ככלי לשימור תרבות הזמר הישראלית, תוך יציקת תכנים חדשים ומרעננים.

סטודיו רדיש בשיתוף עודד פרידלנד. צילום: דן לב. Corkers, 2012

סטודיו רדיש בשיתוף עודד פרידלנד. צילום: דן לב. Corkers, 2012

ולצד האירוע הוותיק, נקיים השנה בפעם השנייה את 'שבוע העיצוב', כחלק מהשליחות שלקחנו על עצמינו לקדם ולהוביל את תחום העיצוב בישראל.
במוזיאון העיצוב תיפתח התערוכה "מעצבים פלוס עשר" בהשתתפות 41 מעצבים ישראליים מתחומי הטקסטיל, האופנה, העיצוב התעשייתי, הצורפות, התקשורת החזותית והעיצוב הדיגיטלי. בגלריות העירוניות תוצגנה 6 תערוכות עיצוב המביאות לידי ביטוי את עבודתם של מעצבים וותיקים מאוד לצד צעירים.

יעל פרידמן, One Meter , 2000, צילום: ניר פרידמן

יעל פרידמן | צילום: ניר פרידמן
One Meter (approx), 2009

'מפגש פסגה' מיוחד ייערך בהשתתפות 15 מנהלי שבועות עיצוב בינלאומיים, שיפגשו מעצבים ישראליים וייחשפו לעבודותיהם. וברחבת המדיטק יופעל מתחם פתוח עם פעילויות עיצוב לקהל הרחב, ללא תשלום ובאווירה נעימה ויצירתית.
אין לי ספק כי פעילות מסוג זה מעבירה מסר: יש כאן עשייה ייחודית, שווה להיחשף אליה, כדאי לשאוב השראה ויש בכך גם תועלת. בשבוע מסוג זה אנו למעשה מציעים לאמץ את העיצוב כצורת חשיבה וכהתנהלות, כדרך חיים ליחיד ולכלל.
ואם מנסים לפצח את חידת הישראליות – נראה לי כי יצירתיות וחדשנות, פיתרונות חכמים, מקוריות וחשיבה 'מחוץ לקופסה' – אלו הדברים בהם תמיד הצטיינו ואלה היתרונות שיאפשרו לנו להתחרות ולהצליח בעולם של תרבות וכלכלה גלובלית, המספקת כח עבודה זול.
בזמר העברי כמו גם בעיצוב הישראלי – יש לנו במה להתגאות. זה טוב וראוי – וזה שלנו!

על פלורליזם, ילדים וחזון

כבר לפני שנים, כשלקחנו על עצמנו במסגרת החזון העירוני להיות 'עיר ילדים' או 'עיר גדולה לילדים' – היתה בכך התחייבות. התחייבנו לאפשר לילדים בכלל, ולילדים הגדלים בחולון בפרט – להתפתח, להרחיב אופקים ולהעמיק ידע. החלטנו לחשוף אותם לעולמות תרבות ויצירה אנושית, ובו בזמן להפוך אותם לאנשים חושבים, ערים לסביבתם ופתוחים לצורות חשיבה וסגנונות חיים מגוונים.

זו התפיסה המנחה אותנו מאז ועד היום. ולכן כל אחד ממוסדות התרבות שפועלים בעיר, פותח בפני מבוגרים וילדים חלון אל עולמות ידע ויצירה, ובו בזמן מפגיש את המבקרים עם תפיסות עולם, ערכים ואף ביקורת חברתית.
זה קורה באמצעות קריקטורות נשכניות במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, זה מתבטא במיצגי עיצוב חדשניים במוזיאון העיצוב, וזה בסיס קיומו של מוזיאון הילדים, המחנך לערכים כמו סובלנות, כיבוד האחר וקבלת השונה – כבר במסלולים לגיל הרך ביותר וכמובן במסלולי "הזמנה לשקט" ו"דיאלוג בחשיכה" המיועדים לבני נוער ולבוגרים.

קריקטורה של מישל קישקה

קריקטורה של מישל קישקה, שהוצגה במסגרת תערוכה שיזם חוג ההורים-פורום המשפחות השכולות למען שלום ופיוס. המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס חולון. ספטמבר 2009.

מתוך אותה גישה אנו מפעילים את מתחם המדיטק בשבתות, דבר אשר מוכיח את עצמו כמענה חשוב וצורך הכרחי עבור אלפי הורים וילדים, שזמן הפנאי היחידי שלהם הוא בסופי שבוע, ועל כן הם גודשים את המקום לבילוי משפחתי מעשיר – בהצגת תיאטרון איכותית, בקריאת ספרים ובמפגש חברתי נעים.

את הפתיחות הזאת ואת הרעיון שמותר להתווכח ואפשר לקיים דיון ואפילו מחלוקת, אך קודם כל מתוך ידע – אנו מטמיעים גם בחינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי.

חבר הנאמנים של "היברו יוניון קולג'" ב'בית להיות' להטמעת תודעת השואה ולקחיה בחולון.

חבר הנאמנים של "היברו יוניון קולג'" ב'בית להיות' להטמעת תודעת השואה ולקחיה בחולון.

החודש ביקרה בחולון משלחת מעניינת; נציגים של חבר הנאמנים של "היברו יוניון קולג'"- המכון למדעי היהדות שמכשיר רבנים (ורַבּות) ברוח היהדות המתקדמת (רפורמית). התלוו אליהם פרחי רבנות, סטודנטים צעירים מארה"ב, שאת שנת לימודיהם הראשונה הם מקיימים בירושלים. עבור כל המשתתפים זהו ביקורם הראשון בחולון. הם צפו במצגת מקיפה על העיר, סיירו באתריה המרכזיים, בקרו ב'בית להיות' להטמעת תודעת השואה ולקחיה, קראו את הסיפור "דירה להשכיר" באנגלית בגן סיפור ושוחחו על הקשיים לחיות חיים משותפים בארץ, ביקרו במוזיאון הילדים ושמעו על הקהילה הרפורמית החדשה בעיר ("קודש וחול") ועל הפעילות הענפה של התחדשות יהודית בחולון.

חברי המשלחת קוראים את דירה להשכיר' בגן הסיפור בחולון.

חברי המשלחת קוראים את דירה להשכיר' בגן הסיפור בחולון.

היהדות הרפורמית חיה את המושג "יש יותר מדרך אחת להיות יהודי". אנשיה, שמהווים למעשה את רוב העולם היהודי, בעיקר בצפון אמריקה, אינם מבינים מהו הפגם בבית קפה הפתוח בשבת. הם זועמים כשהם שומעים שנשים אינן יכולות לשיר בטקסים ממלכתיים או שתמונותיהן מוסרות מעל שלטי חוצות. עבורם, ישנו מגוון של אפשרויות הפתוחות בפני כל אחת ואחד, ואסור, לכפות דרך אחת על כולם. הם מאמינים במושג "עשה לך רב/ה" ולא מבינים כיצד רבנים, עובדי ציבור בישראל, אינם מהססים לדבר סרה בנבחרי הציבור.

אני אינני רפורמית, למעשה בילדותי התחנכתי בבית ספר דתי, אבל אני שמחה שיש דרכי מחשבה נוספות שהתפתחו בקהילות אחרות, ושיש לנו מה ללמוד מהן; אני מאמינה ב"איש באמונתו יחיה", ושחלק מהיותנו מדינה דמוקרטית היא היכולת לחיות ביחד, גוונים שונים, בכפיפה אחת. לו יהי.

מקס וג'סי מארחים

מעת לעת עולה לכותרות שמה של שכונת ג'סי כהן ולאו דווקא בהקשר חיובי. לאחרונה היה זה על רקע המחאה החברתית ומצוקת הדיור. הפעם אני מבקשת לשפוך אור על השכונה ותושביה מכיוון קצת אחר ולספר על פרויקט יוצא דופן ומעניין במיוחד, העושה שימוש באמנות ליצירת שינויים ותהליכים חברתיים בקהילה.

אחד משיאי הפרויקט יתרחש במהלך חג הסוכות כשתחת הכותרת: 'מקס וג'סי מארחים' יתקיימו במשך יומיים אירועים, פעולות אמנות וסדנאות, החל משעות אחה"צ ואל תוך הערב, במסגרתם יוצגו פרויקטים שונים המתקיימים בשכונה ומיועדים לתושביה, תושבי חולון והקהל הרחב.

אמנות דיגיטלית בשכונת ג'סי כהן

הייחוד של כל העשייה הזו הוא הפוקוס הניתן לתושבים, ההתייחסות לעולמם, לסיפור האישי והמשפחתי שלהם, לעבר אך גם להווה – תוך כוונה אמיתית להשפיע על העתיד, עתידם שלהם (שהוא למעשה עתידנו שלנו) – ביחד אתם.

את הפרויקט הייחודי הזה מוביל המרכז לאמנות דיגיטלית כשבראש כל מיזם עומד אמן או מספר אמנים הזוכים בהזדמנות יוצאת דופן לפגוש אנשים, תרבויות, סיפורים ועולמות, שככל הנראה בדרך אחרת לא היו פוגשים. אנשי השכונה מצידם נחשפים באופן בלתי אמצעי לתהליכי יצירה, כאשר הם גם ה"שחקנים" וגם "היוצרים". כל התופעה המיוחדת הזו יוצאת לפועל בזכות השימוש במדיה הדיגיטלית, בצילום, בהסרטה, בתיעוד ובתקשורת עכשווית. פרויקט ג'סי כהן הוא פרויקט של אמנות הפועלת מתוך תחושת אחריות ושותפות לחברה בה היא מתקיימת. הפרויקט מבקש לבחון כיצד אמנות ומוסד אמנות ציבורי יכולים להוות חלק משמעותי בתהליכים עירוניים, מהם התפקידים ותחומי האחריות של האמנות כשהיא באה לפעול בתוך שכונה, עיר וחברה.

זו הזדמנות יוצאת דופן למפגשים לגמרי לא שגרתיים, כמעט בלתי אפשריים בין אנשים, קהילות ומציאויות לכאורה כל כך רחוקות זו מזו, אך מסתבר שלא כל כך שונות.

זוהי גם הזדמנות לראות שילוב כוחות של מוסד אמנותי – המרכז לאמנות דיגיטלית, מרכז קהילתי ותיק הפועל שנים רבות בשכונה- מרכז לזרוס, מוסד חינוכי – בית הספר ויצמן, תנועת נוער – השומר הצעיר, העירייה וכמובן השחקנים הראשיים: התושבים והמבקרים הרבים שאנו מקווים שיבואו.

ג'סי מבשלת

'ג'סי מבשלת', 'סינגל קופי', 'ג'סיקום', 'זהות וזיהוי', 'סיפורי חיים', 'אל העולם הפיזיקלי ובחזרה'  ו'חיבוק תוף' – הם אחדים מהשמות מעוררי הדימיון ומקצת מהדברים הקסומים שניתן יהיה לפגוש ולחוות ביומיים הקרובים.

לכל המידע אודות כל הפעילויות והמופעים לחצו כאן.

אשמח אם תשתפו אותי בהתרשמויותיכם.

חלקת אלוהים קטנה – בשכונה

מצגת זאת דורשת JavaScript.

במסגרת חגיגות המאה להיווסדה של העיר תל אביב התפרסם לפני כשנתיים 'קול קורא' לתושבים לשכור חלקה לעיבוד, אחת מ- 90 חלקות בחווה החקלאית, אשר הוקצו לתושבים, ברוח חלוקת האדמות ההיסטורית שנעשתה בראשית ימי תל אביב, הלוא היא 'אחוזת בית'.

כששמעתי על כך קסם לי הרעיון שתהיה לי חלקת אדמה משלי, אותה אעבד, אשקה ואדשן ואזכה ליהנות מפירותיה. מייד הגשתי מועמדות ואף זכיתי בחלקה משלי.

כמו רבים, המבלים שעות רבות וארוכות במשרד עם האוויר הממוזג, האורות המלאכותיים ולחצי העבודה הבלתי פוסקים, חשתי כי ניתנת לי הזדמנות בלתי חוזרת לשוב לרגע אל המקורות, אל הילדות, עם החצר הירוקה והגינה הפורחת, שטיפח אבי, שהיה אגרונום, במושבה החקלאית בה גדלתי – מגדיאל אשר בשרון.

בקלות רבה הלכתי שבי אחר התמונה, אשר ציירתי בדמיוני, בה ראיתי כיצד אני ובני משפחתי, הבוגרים והצעירים, עובדים בצוותא עבודת כפיים, בריאה לגוף ולנפש, ומכניסים איכות חיים חדשה לחיינו כמשפחה.

גם בחולון, כעיר אשר הכריזה על עצמה "עיר בריאה ומקיימת" הולכת ומתרחבת לאחרונה ההתעניינות הציבורית בנושא הגינות הקהילתיות. מסתבר כי לאנשים, דווקא בחברה המודרנית, האורבאנית והוירטואלית של ימינו, יש צורך בחיבור לטבע, לקרקע, לממשי.

אז נכון ש"החווה" הוירטואלית בפייסבוק היא גם אופציה, אבל מי יכול להשוות זאת לניכוש עשבים בידיים חשופות, תוך מגע בבוץ רטוב, עם ריח של אדמה וצמחים, בתוספת קצת לכלוך, הרבה שמש וזיעה אמיתית שניגרת?!

ערוגות לתושב בקריית בן גוריון

במרכז הקהילתי בן גוריון בחולון, הפועל במסגרת רשת קהילה ופנאי, הקימו לאחרונה מתחם לטיפוח גינות משפחתיות. המתחם תוכנן במשותף על ידי תושבים, קבוצות נוער הפעילות במקום, צוות המרכז והאדריכל ואיש הסביבה תמיר ניר מקהילת "אחווה בכרם" שבירושלים.

 העירייה אף היא תרמה את חלקה ובנתה גדר, הניחה תשתיות מים והשקיה, וסיפקה את החומרים הדרושים להכנת הערוגות, כולל כעשרים ערוגות מושכרות לתושבים לעיבוד עצמי לפי המודל של "גינה לתושב" שקיים בערים אחרות, לצד איזורי מנוחה ושתילה קהילתיים, שיהוו מוקד מפגש לקבוצות חינוכיות, חוגי טבע וכיוצ"ב. בגינה נבנה מחסן מעץ ממוחזר לכלי העבודה ובעתיד יוצב קומפוסטר לאיסוף גזם שישמש לדשן. עוד מתוכננת במקום הקמתה של בריכת דגים. בקרוב אף יתקיימו שיעורים וסדנאות בגינה לתושבים.

המתחם זכה להצלחה רבה ורשימת ההמתנה כבר התמלאה. התושבים יכולים, תמורת סכום סמלי, לעבד את החלקות ולגדל פירות, ירקות ותבלינים לשימוש עצמי.

וכך דיווח מנהל המרכז הקהילתי במייל שהגיע אלי ממש בימים אלה:

"אתמול בשעות הערב קיימנו מפגש פתיחה עם כל הנרשמים לגינה הקהילתית. הזמנו אותם לספר על עצמם ומה מביא אותם לקחת חלק בפרויקט…:

היה שם סבא שהגיע כדי לעבוד את האדמה עם נכדתו

והיה שם שף צעיר שלמד בעבר במקווה ישראל ומתגעגע לעבודת אדמה

והיו שם כמה זוגות ששכרו ערוגה כדי לעבוד יחד- גם זוג צעיר אחד

ואבא צעיר שהגיע עם הבת שלו

וכמה גימלאיות שנגמר להן המקום בעציצים בבית…

פשוט אנשים מכל הגילאים עם אפיונים שונים ואהבה אחת.

היה ממש מקסים ומאוד מרגש לראות את זה".

גינון קהילתי בשכונת ג'סי כהן

ובמסגרת פרויקט גינון קהילתי, אשר הגתה ועיצבה אילת זהר, כחלק מפעילות המרכז לאמנות דיגיטלית, הוקם גן ייחודי בבית הספר ויצמן, שבשכונת ג'סי כהן, המשלב בין גינת נוי וגינה חקלאית. הרעיון הבסיסי נשען על תפיסה המבקשת לחבר בין מושגים אשר נתפסים כנפרדים כיום: חקלאות וגננות. בפרויקט מגדלים התושבים צמחים מקומיים לצד צמחיה שמקורה במחוזות תרבותיים וגיאוגרפים רחוקים, כמו אתיופיה, משם הגיעו עולים חדשים החיים בשכונה.

הגינה הוקמה על ידי אנשי מקצוע ועל ידי התלמידים והמורים, אשר יעבדו בה בצורה שוטפת. התלמידים יקבלו מידע והדרכה, יעבדו ויכירו צמחים, ירקות ופירות ממגוון ארצות המוצא של חבריהם. הגן ישמש גם להעלאת המודעות הסביבתית של תלמידי ביה"ס כולם.

אילת זהר היא אמנית וחוקרת אשר עוסקת בנושא הסביבה והשילוב בין גינון וחקלאות. הגן יהווה מחד אזור חקלאי לעבודה עיבוד וגידול ירקות בלב בית הספר, ובו זמנית הוא יהווה גם ריאה ירוקה, ויחיה את החצר. הגן כולו הוא אקולוגי-אורגני וביולוגי, ללא כל חומרים כימיים או ריסוסים, ונועד לייצר ירקות בעלי ערך תזונתי גבוה.

אני מברכת על יוזמות שכאלה וסבורה כי יש להמשיך ולעודד פרויקטים מסוג זה, להרחיבם לשטחי בתי ספר וחצרות, כולל בבנייני מגורים. הדבר תלוי ביוזמה וברצון של תושבים. אנו כעירייה נוכל לתת הדרכה, סיוע מסוים ותמיכה. קבוצות דיירים שיתארגנו ויביעו רצון לקדם יוזמות שכאלה – יקבלו מענה ועזרה.

ומה עלה בחלקת האלוהים הקטנה שלי? לאחר חודשים של עבודה מאומצת, ניכוש עשבים, קילטור, עידור ושתילה, הסתבר כי מדובר בהרבה מעבר לכמה עציצים במרפסת… ההתלהבות של בני המשפחה דעכה ואני מצאתי עצמי לבד בגינה.. ולצערי ויתרתי.

גינה קהילתית כרוכה במחויבות אמיתית, מאמץ וסבלנות, ולא מתאימה כנראה לכל אחד, אבל בעיני הסיפוק שווה את ההשקעה.

המוסד הציבורי – לא מה שחשבתם, חלק ב'

בפוסט הקודם סיפרתי איך המרכז הקהילתי הופך למקום 'מזמין' ופתוח המתאים את עצמו לצרכי הקהילה המגוונים והשונים. הפעם אני רוצה לספר על פעילות מקורית ויצירתית עם ערך מוסף חברתי כש"המוסד" הציבורי יוצא אל הקהילה ופועל כדי להשפיע על החיים בתוכה.

אני מאמינה כי אנו העוסקים בעשייה ציבורית צריכים לצאת אל הקהילה שלנו, לחוש את הדופק שלה ולמצוא את הכלים ליצור בה תהליכים חיוביים. משמעותי במיוחד הוא השינוי שבכוחנו לחולל באוכלוסיות מוחלשות.

בחולון, כעיר הנושאת את דגל התרבות לקחנו על עצמנו אתגר במסגרת המרכז לאמנות דיגיטלית. מדובר במרכז תרבות המהווה בית ליוצרים ואמנים בתחום אמנות מאוד חדשני, יש שיאמרו אפילו אליטיסטי. והנה, אנשי המרכז יוצאים אל רחובותיה וגניה הציבוריים של שכונת ג'סי כהן ומניעים בה תהליכים, רותמים ומשתפים תושבים – אשר מוצאים פתאום מקום, שבכלים המיוחדים שלו – מצליח להביא אותם לבטא את העדפותיהם המוסיקליות, תחביביהם המיוחדים, מנהגיהם ועוד.

פרויקט אדריכלות גסי כהןאחת מהפעילויות המרשימות שהתקיימו במסגרת הפרויקט היתה הקמת סטודיו לאדריכלות קהילתית, בו הכינו סטודנטים לאדריכלות תוכניות לעיצוב מחדש והרחבה של חמש דירות שיכון סטנדרטיות בשכונה. התוכניות נעשו תוך כדי עבודה משותפת עם הדיירים, חלקן תוך התחשבות בתקציב המוגבל שלהם.

במהלך הפרויקט הסטודנטים היו כפופים לרצונות ומאוויים של אנשים בשר ודם, לטוב ולרע. הם למדו שהמשפחה איתה הם עובדים אינה עשויה מקשה אחת והיו צריכים לגשר בין הרצונות השונים. רוב הסטודנטים נדרשו לעמוד בתקציב מוגבל שהוגדר להם מראש על ידי הדיירים, או לנסות להפחית את העלויות כמה שאפשר. הם היו צריכים להתחשב בחוקי התכנון והבניה ובמגבלות של המבנים עצמם, שרובם נבנו בבנייה טרומית.

תערוכה של התוצרים והתוכניות הוצגה לקהל הרחב בחלל תצוגה חדש שהוקם ממש בתוך המרכז המסחרי הוותיק של השכונה ונקרא "דיגיטלית- סניף ג'סי".

בסרטון המצורף ניתן לטעום על קצה המזלג מהעשייה הייחודית של המרכז לאמנות דיגיטלית בפרויקט גסי כהן. צפייה בסרטון משרה אופטימיות – שאכן כן – אמנות יכולה להשפיע, שהמגזר הציבורי יכול וצריך למצוא את הדרכים להתחבר לאוכלוסיה אותה הוא משרת ולגרום לה להפיק מעצמה את מה שיש בה ויקדם אותה.

פעילויות רבות בתחום הקהילה נעשות במוסדות עירוניים נוספים דוגמת מוזיאון הקריקטורה והקומיקס במתכונת ניידת: מוזיאון TAKE AWAY     מוזיאון הנודד אל בית הספר ואל הקהילה ומציע את החוויה לכל התלמידים בבית ספרם. פרויקט אחר עם אוריינטציה קהילתית המתקיים במוזיאון הקומיקס הינו הכשרת נערות במסגרת המחויבות האישית בתחום הקומיקס כדי שלאחר מכן הן תצאנה לשכונת גסי כהן ובמסגרת מתנ"ס לזרוס תדרכנה קורס קומיקס בהתנדבות. מהקורס ייהנו ילדים אשר באופן אחר כנראה לא היו נחשפים לתחום זה.