שלטון מקומי

תכניות העבודה השנתיות – השלבים במעלה הדרך להגשמת החזון העירוני והתוכניות האסטרטגיות

כנס תוכניות עבוד החולוןכמידי שנה, ערכנו לאחרונה בחולון את כנס תכניות העבודה, בהשתתפות נרחבת של העובדים מדרגת מנהל מדור ועד המנהלים הבכירים בעירייה ונציגי חברות הבת, שהן שלוחות הביצוע של המדיניות העירונית. השנה, קדמו לכנס חודשים ארוכים של עבודה מאומצת בהטמעת שיטת עבודה חדשה – 'קולקטיב אימפקט', אשר מטרתה ליצור עבודה רוחבית משותפת לקידום משולב ומסונכרן של הדגשים העירוניים, תוך הפעלת חשיבה תוצאתית, התכווננות אל אוכלוסיות היעד ומדידת התוצאות בקרב אוכלוסיות אלה, בהמשך.

הדגשים העירוניים נגזרים מתוך החזון העירוני ומהתכניות האסטרטגיות, אשר נכתבו באמצעות תהליכי שיתוף ציבור נרחבים. התכניות האסטרטגיות, הלוא הן תכניות אב, משרטטות את האופן הכולל והמעמיק למימוש המדיניות העירונית במספר תחומים חשובים. בין תכניות האב שלנו מצויות: תכנית אב לילדים ונוער, תכנית אב לאזרחים ותיקים, תכנית אב לתיירות, תכנית אב לחינוך חרדי. בכל אחת מהתכניות מוגדרות המטרות והאופן בו אנו מתכננים להשיגן.

הכנת תכניות עבודה כנגזרת של החזון ותכניות האב, מביאה לידי ביטוי את מחויבות המנהלים להשגת המטרות המשותפות בכל תחומי העשייה העירונית. השנה, כבעבר, הצגתי בפני המשתתפים בכנס דגשים ורעיונות, כיווני חשיבה ודוגמאות לעשייה עירונית ממדינות שונות ברחבי העולם כמו למשל יפן, פינלנד, קוראה ואחרות, אשר השכילו ליישם חדשנות עירונית ופריצות דרך בתחומי השירות ואיכות חיי התושבים. אני מאמינה כי דוגמאות אלה מהוות מקור השראה ומעודדות את המנהלים להפעלה ויישום של חשיבה חדשנית ויצירתית, כמצופה מארגון מתקדם.

במסגרת הכנס בחרתי לשפוך אור על מספר תחומי עשייה מרכזיים, אותם הציגו מנהלים במסגרת קבוצות שיח (פאנלים). הדיונים היו מרתקים והמשתתפים גילו מעורבות ולהט מעוררי כבוד. התכניות המפורטות יוצגו ב'פורטולון' – אינטרה נט ארגוני וכך יוכל כל מנהל לראות את 'התמונה הכללית', להבין מה תפקידו בתוך המכלול, לעבוד בשיתוף פעולה ובתיאום עם גורמים שותפים ומשיקים – כל זאת כדי למקסם את סיכויי המימוש והביצוע של מה שמתוכנן.

אחד הספרים המעניינים, שמהווה מקור השראה עבורי, הוא ספרו של מורטון ל. מנדל בשיתוף ג'ון א. ברן – "הסוד טמון באנשים – על ניהול ומנהיגות". שם כותב מנדל: "הסוד להצלחה – טמון באנשים. תמיד ניגשתי לעסקים כמו שמוסיקאי המנגן מוסיקה קלאסית קורא תווים. מה שחשוב הוא הלהט שאתה מנגן בו את התווים ככתבם וכלשונם…בין שאתה מנגן בכינור בתזמורת ובין שאתה עומד בראש מלכ"ר, ביצוע מופתי מחייב משמעת ומיקוד". שיתוף העובדים והמנהלים בקביעת מטרות משותפות ועבודה לרוחב הארגון הן שיוצרות את הלהט הנדרש להצלחה.

על בסיס הלהט של מנהלים מוכשרים וחדורי מוטיבציה להצליח, נקבעים דפוסי ההתנהלות ומופעלת בקרה אפקטיבית למדידת תוצאות וביצוע בפועל. "כולנו עלולים לטבוע בעומס", כותב מנדל, "…אם אתה מבקש להגיע לתפעול ללא דופי מתוך חתירה למצוינות, הדרך הטובה ביותר לשלוט בכל הפרטים היא לדאוג לרשימה ברורה שלהם…'ספר נתונים ומשימות' מאפשר מיקוד כזה. הוא מספק נראות לכל הדברים שצריך לעשות….'ספרי נתונים ומשימות' הם דפי התווים שמנהיג זקוק להם כדי לנגן את הסימפוניה במומחיות".

כדי להבטיח צלילים ערבים אלה, אנו בחולון מפעילים 'ספרי נתונים', שהינם כלי העבודה המרכזיים שלנו ובכלל זה: מערכת תכנון תכניות העבודה, כזו המשתפת את כל הנוגעים בדבר, בתוך העירייה ומחוצה לה ומאפשרת לממש אינספור החלטות, המתקבלות מידי יום ביומו. וכן חוקי העזר, הנהלים העירוניים, אמנת השירות הפנימית והחיצונית עם רמות שירות ולחות זמנים לביצוע, אוגדן שירותים 'מישהו מטפל בך' ומערכת מעקב אחר פרוייקטים.

עלינו לזכור תמיד כי בכדי לייצר ערך עבור תושבי העיר, המבקרים בה ובעלי העסקים, נדרש מאתנו לעבוד בשיתופי פעולה כשכל השותפים מוכוונים להשגת אותן תוצאות מדידות, אשר יאפשרו לנו לבחון באופן עקבי ומתמשך את התקדמותנו להשגת היעדים ולמימוש החזון העירוני.

מיהו "עובד מצטיין" – ולמה נשים כבר לא חוששות להיות מצטיינות וגם לספר על כך?

עובדים מצטיינים עיריית חולון 2016

עובדים מצטיינים עיריית חולון 2016

כמידי שנה ערכנו לאחרונה בעיריית חולון את טקס העובד המצטיין, במסגרתו הענקנו את התואר ל-6 עובדות מצטיינות ולצוות מצטיין הכולל 3 עובדות נוספות.

בשונה מגופים אחרים, המתמקדים במתן שירות אחד ספציפי, ייחודה של עירייה הוא במגוון הרחב של שירותים הניתנים על ידה ונוגעים למעשה בכל תחומי החיים: במשפחה, בבית, ברחוב, בשכונה ובעיר וגם בסביבה שאיננה גשמית וכוללת חינוך, תרבות, קהילה, פנאי ועוד.

עובדי העירייה ומנהליה מייצגים לפיכך, מגוון גדול של תחומי ידע מומחיות. ולמרות השוני והגיוון הרב, ניתן לומר כי ישנם תכונות ומאפיינים המשותפים לכלל המצטיינים שלנו.

בעירייה, ממש כמו בגופים עסקיים, עובדים מצטיינים הם אלה שתמיד תוכל לסמוך עליהם, להטיל משימה ולדעת שהם יעשו הכל כדי לבצעה. הם אלו שיגלו אחריות ועמידה בלוח זמנים, הם אלה שיידעו לתפקד היטב גם בצוות, יעמדו בהצלחה בעומס ובלחץ, יגדילו ראש, ישכילו לראות את התמונה הכוללת אך גם את הפרטים החשובים לא יפספסו, יעקבו אחר ביצוע, ידעו ליזום ולהוביל, יגלו אכפתיות ויסודיות ואמפטיה למקבלי השירות. הם אלה שיהיו פתוחים ללמוד דברים חדשים וככאלה יהוו מקור השראה לעמיתים ולסביבת העבודה שלהם.

תכונות אלה ועוד נכללות בהמלצות שהובילו לבחירת המצטיינים שלנו. אני גאה מאוד שבעיריית חולון, המאופיינת ב'ניהול רזה'/'שלדי' עם כמות לא גדולה באופן יחסי של עובדים, עדיין מידי שנה בשנה, מבין רבים מאוד העושים מלאכה נאמנה ומקצועית, אנו מוצאים את אלה שבאותה שנה התבלטו ונמצאו ראויים לציון לשבח. חשוב לנו להוקיר אותם כי בלעדיהם הרי לא היינו יכולים לממש את  המדיניות והיעדים העירוניים.

השנה, במקרה או שלא, כל המצטיינים הן מצטיינות – נשים מכל מינהלי העירייה, אשר בלטו בעשייה. האם זה מקרה שיותר ויותר נשים נתפסות ומוערכות בפומבי כמצטיינות?

שריל סנדברג, מנהלת התפעול הראשית של פייסבוק, בספרה "לפרוץ קדימה – נשים, קריירה והרצון להנהיג", כותבת: "אחת הסיבות לכך שנשים נמנעות מתפקידים מאתגרים ומאתגרים חדשים היא שהן דואגות יתר על המידה אם יש להן את הכישורים הנחוצים לתפקיד חדש. דבר זה יכול להפוך לנבואה המגשימה את עצמה, שכן כל כך הרבה יכולות נרכשות תוך כדי העבודה עצמה… נשים מגישות מועמדותן… רק אם הן חושבות שהן עומדות ב-100 אחוז מן הקריטריונים הנדרשים. גברים מגישים את מועמדותם אם הם חושבים שהם עומדים ב-60 אחוז מן הן הדרישות. נשים צריכות להפסיק לחשוב: אני לא מוכנה לתפקיד זה ולהתחיל לחשוב: אני רוצה לעשות זאת ואלמד לעשות זאת תוך כדי עשייה". (שם, 2013)

סנדרברג ממליצה לעשות שינוי חשיבתי: "לקחת סיכונים, לבחור בצמיחה, לאתגר את עצמנו ולבקש קידום" (שם). אני חשה כי תהליכים אלה כבר מתרחשים. יש כיום שינוי בתפיסתן של הנשים את עצמן. יותר ויותר נשים צעירות מאמצות גישה אחרת, לא חוששות יותר להחצין את העשייה שלהן, לדבר על התרומה למערכת ולקחת על עצמן אתגרים, שבעבר נרתעו מהם. מגמה זו  מועילה לנשים ולמערכת גם יחד. דומני כי ככל שתתחזק גישה זו, נתקדם גם לשוויוניות רבה יותר בשיעור הנשים בתפקידי ניהול ואולי גם בתגמול שווה לזה של גברים.

ברכות למצטיינות שלנו ותודה על תרומתכן המשמעותית לעירייה ולעיר.

דבריי בכנס מנכ"לי רשויות: ייצוג נשים בתפקידים בכירים ברשויות המקומיות

חנה הרצמן

בבואנו לדון בייצוגן של נשים בתפקידים בכירים ברשויות המקומיות אנו נתקלים בקושי ראשוני ובסיסי של חוסר בנתונים ובמידע מדויק, הנובע מהיעדר תקנה מחייבת לפרסום נתון זה.

ללא הכרח לפרסם את שיעור הנשים המכהנות בתפקידים בכירים אין לנו בסיס להשוואה ולמדידת שיפור.

יחד עם זאת מנתונים הנאספים, לאו דווקא באופן שיטתי ומפוקח, עולה כי על אף ששיעור הנשים העובדות ברשויות הציבוריות הינו גבוה באופן יחסי, הרי ששיעורן בתפקידים הבכירים נמוך למדי.

במידע שהוגש לוועדה לקידום מעמד האישה לרגל יום האישה בין-לאומי בשנת 2011  ע"י מרכז המחקר והמידע של הכנסת נמצא כי ב- 55 רשויות מקומיות שיעור הנשים בתפקידים בכירים עומד על 0% (אפס!), ב- 8 רשויות יש בין 1 ל- 9 אחוז נשים וב- 48 רשויות בין 10 ל- 19 אחוז נשים בתפקידים בכירים.

במחקר שנעשה על די חברת 'עדליא ייעוץ כלכלי בע"מ' ודר' איתי בארי בשנת 2014 הוצגו שיעורי הנשים בשורה של תפקידים בכירים: בתפקיד ראש רשות שיעור הנשים כ- 3%, בתפקיד מנכ"ל שיעור הנשים כ- 10%, בתפקיד מהנדס עיר שיעור הנשים כ- 13%, בתפקיד יועץ משפטי כ- 24% ובתפקיד גזבר – כ- 11%. טוב קצת יותר המצב בתפקיד מנהל אגף חינוך, העומד על כ- 36%, שהרי ידוע כי חינוך נתפס כתחום 'נשי'.

בעיריית חולון המצב טוב יותר ממקומות אחרים: שיעור העובדות הוא כ- 70% ושיעור הנשים בתפקידים בכירים הוא כ- 52%. למעלה ממחצית.

עורכי המחקר ניסו לבדוק מהן הגורמים המביאים להדרת הנשים מתפקידים בכירים ובפועל מקבלת ההחלטות בשלטון המקומי ומהן ההמלצות לשינוי מצב זה.

בין המלצותיהם ליצירת שינוי היו: פרסום מידע שוטף ועקבי אשר יעורר שיח בנושא וייתן לגיטימציה חברתית לשינוי ויביא לשיפור המצב, העלאת גובה התשלום לנשים המכהנות בתפקידים בכירים ומתגוררות מחוץ לתחומי הרשות במטרה לעודד קידום נשים בפריפריה גיאוגרפית או כלכלית (נמצא כי שיעור הנשים הבכירות נמוך במיוחד בפריפריה ובישובים מדירוג סוציו אקונומי נמוך), יישום מדיניות מכסות אולם רק לאחר 'הכשרת הלבבות' ויצירת הבנה ציבורית לחשיבות הנושא והתגברות על תפיסות תרבותיות ודעות קדומות, מתן תמריצים לרשויות מצטיינות בנושא זה על פי דוחות שקופים המתפרסמים מידי שנה, שילוב נשים בוועדות מכרזים ובוועדות איתור לתפקידים ומינוי יועצת למעמד האישה ברשות המקומית.

אין ספק כי כישרונן של הנשים לכהן במשרות הבכירות אינו נופל מזה של הגברים ויש למצוא את הדרכים למיצוי הפוטנציאל הקיים בקרב העובדות, תוך הכוונתן למסלולי קריירה ומתן כלי ניהול טובים, וזאת על מנת לקדם הן את הנשים ואת הרשויות עצמן.

לילדות רבות חלומות גדולים, תמריצים חיוביים ברמת הארגון וברמה האישית – יוכלו ליצור את השינוי המיוחל ולאפשר לנשים להגשים את חלומותיהן.  וכדרכם של שינויים משהסכר נפרץ, רבים כבר יבואו, ייווצרו המודלים לחיקוי ותושרש ההבנה כי אין מניעה בפני אף אחת להמשיך ולפרוץ קדימה.

הוצג בכנס מנכ"לי הרשויות המקומיות 2015

העיר כסביבת למידה וכסוכן שינוי חינוכי

במניפסט החינוכי "משנים פרדיגמה – מאינטואיציה למדע" (2013) מפנה פרופ' דוד חן זרקור אל הגורמים למשבר החינוך בארץ ובעולם ומעלה מספר הצעות להחלת שינויים מרחיקי לכת הן בתפיסה והן במעשה. בין היתר מצביע פרופ' חן על הצורך במעבר מבית ספר (כמוסד המארגן את מקום וזמן הלמידה כיום) למערכת למידה (שהינה שותפות של המשפחה, בית הספר וסוכני ידע חברתיים). בית הספר, טוען פרופ' חן, הוא רק מרכיב אחד במערכת הלמידה, אשר פועל לצד הגורמים הנוספים: 'הבית', 'מרכזי התמחות ו'סוכני ידע שונים'.

בלשי עיצוב במוזיאון העיצוב חולון. צילום: מיכל בן צבי שפיגל

בלשי עיצוב במוזיאון העיצוב חולון. צילום: מיכל בן צבי שפיגל

לא במקרה הפך החינוך לאחד הנושאים המעוררים כיום דיון ציבורי סוער. הידע האנושי הולך ומתעצם בקצב מסחרחר, שלא דומה לשום דבר שהכרנו בעבר. אנו עומדים בפני אתגר לא פשוט כיצד להדביק את הפער בין יכולתו של הפרט להכיל ידע, להתחדש ולהתעדכן כל העת, לבין ידע עצום, המועבר באמצעים ההולכים ומתרבים, באופן מתסכל, שלא לומר מאיים על הפרט. אם תוסיפו לכך את השונות האישית והתרבותית, הנובעת מהבדלי רקע, משאבים, נגישות ואפשרויות – וכך אנו נותרים עם ציבור רחב למדי של 'בלתי מתאימים', בוגרי ופליטי מערכת החינוך, אשר לא יוכלו לעבור את משוכת "ההצלחה" וההכרה החברתית, דבר שיש לו משמעויות אדירות על החברה ועל עתידה.ולכן, בקרב אנשי חינוך ואקדמיה, כמו גם בציבור הרחב, מתבססת ההכרה כי שינוי הוא הכרחי. השאלה היא איזה שינוי ומהם הדברים הנכונים לעשות. מדי מספר שנים 'עולה לגדולה' תכנית, רפורמה, פתרון קסם כזה או אחר ונדמה כי אובדן הדרך נעשה רק חמור יותר.

השאלות והכיוונים המוצעים, ובעיקר החיפוש אחר תהליכי חינוך איכותיים, מעמיקים ומשמעותיים יותר, מעוררים בי לא אחת את התחושה כי באופן כמעט אינטואיטיבי הקדמנו בחולון את זמננו ו'זרענו את הזרעים' להפיכת העיר כולה למערכת חינוך אחת גדולה ומקיפה, ואת הסביבה הפיזית והתרבותית – הפכנו לסוכן שינוי בפועל.

חווייה ולמידה במוזיאון הילדים חולון. צילום: טל קירשנבאום

חווייה ולמידה במוזיאון הילדים חולון. צילום: טל קירשנבאום

למה הכוונה? כיום שומעים יותר ויותר את המושגים: 'למידה משמעותית', למידה חווייתית, למידה תוך שיתוף הפרט, למידה מתוך התנסות וחוויה בין אישית, ואני חייבת לומר כי כל המרכיבים הללו עמדו ביסוד המוסדות, שהקמנו כבר לפני עשר ועשרים שנה. נכון הוא שלא הגענו מהתיאוריה למעשה, אבל בדיעבד אפשר לומר שהמעשים שלנו משתלבים באופן כמעט מושלם בתיאוריה.אם ניקח לדוגמא את מוזיאון הילדים הישראלי, אותו הגינו כמעט לפני שני עשורים, מדובר לכאורה באתר בילוי והעשרה ומוקד עניין לילדים, אולם שלא במקרה נקרא מוזיאון. מדובר במקום האוצר בתוכו 'תצוגה' של ערכים, תפישות עולם, מחשבות אנושיות על טבע האדם ועל בני אדם כיצורים חברתיים. וכך הילד, אשר יוצא במהלך הביקור במוזיאון למסע בעקבות החייזרים למשל, למעשה יוצא למסע אל עצמו. הוא שואל את עצמו מי הוא ואיך הוא משתלב בסביבתו האנושית, בודק היכן עוברים גבולותיו שלו והיכן מתחיל האחר. הוא נפתח לחשיבה על ערכים כמו ערך האדם באשר הוא, קבלת השונה, שיתוף פעולה ועוד. ועל כן, מוזיאון הילדים הוא בעיני סמן, המשקף את הכיוון אליו פונה המערכת החברתית והחינוכית כיום.

יצירה ויצירתיות במוזיאון. צילום הדר קמחי

יצירה ויצירתיות במוזיאון. צילום: הדר קמחי

מוזיאון זה, ואלה שהוקמו בחולון בהמשך, מציעים לדור הצעיר חינוך במובן הכי מעמיק של המילה. הם חושפים את הילדים אל שלושת 'ענפי החינוך', המקנים לדור הצעיר את מה שפרופ' חן מכנה: מיטב הידע האנושי, מעין גרסה מודרנית של אפלטון שביקש להקנות לצעירים את האמת (מדע), את היופי (אמנות) ואת הצדק (מוסר).זה מתרחש במוזיאונים פתוחים, המהווים חלק בלתי נפרד מנופה של העיר, עם פיסול סביבתי בהשראת ספרות ילדים קלאסית שב'גני הסיפור' של חולון, וכמובן גם בתוך מבני הציבור והתרבות כמו למשל מוזיאון הקומיקס, מוזיאון העיצוב, המרכז לתיאטרון בובות או המרכז לאמנות דיגיטלית. בכל האתרים הללו המבקר הצעיר עובר תהליך חינוכי הכולל קבלת מידע, שאלת שאלות, התלבטות, התנסות, כולל בידיו שלו, חשיבה וגילוי ועוד. כמובןמבלי שנקרא לכך למידה. וזו הרי הלמידה היעילה ביותר. המוזיאונים ומרכזי התרבות הינם סוכני שינוי חינוכיים מובהקים, אשר לדעתי יותר ויותר ימצאו עצמם מהדקים את החיבור שלהם לקהילה ולחברה בה הם פועלים, אם זה במסגרת פעילות חינוכית פורמלית הקיימת כבר כיום עם מערכת החינוך הפורמלי ואם זה בקשר ישיר מול צרכני התרבות והידע, באמצעות הפלטפורמות האינטרנטיות, שזה להבנתי רק ילך ויתרחב.

תיאטרון בובות

אפיה? כימיה? אמנות? הכל ועוד במרכז לתיאטרון בובות חולון.

יתרונה של עיר כמו חולון הוא ביכולתה להפוך אתרים כאלה לחלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי הכולל. יש בהם את משאבי הידע האנושי, הם במהותם ספקי חוויה משמעותית אישית וגם מזמנים חוויה חברתית משותפת. ולכן כשהגדרנו מחדש את החזון העירוני של 'חולון – עיר הילדים', זכה נושא החינוך לכותרת: חינוך – כי כל ילדה וילד חשובים. ובטקסט החזון, אותו גיבשנו וחידשנו לאחרונה בשיתוף הציבור הרחב, הגדרנו גם מי אנחנו ולאן אנו שואפים. וכך כתבנו: "חולון הינה מרחב חינוך ולמידה אחד כולל, בו נרתמים כל גורמי החינוך, התרבות, ההעשרה והפנאי לטיפוח הילד ולהפיכתו לבוגר משכיל, נאור, ערכי, תורם לחברה, לקהילה ולמדינה, הממצה את מלוא יכולותיו, כישוריו האישיים, הייחודיים והחברתיים ומגיע להישגים ולמצוינות אישית". דומני כי בדיוק לכך מכוונים אלה המבקשים להוביל את החינוך במדינה אל דרך חדשה.

על הטמעת חדשנות וחידושים בניהול מוניציפאלי

את המושגים: חדשנות, יוזמה, הובלת שינוי ופריצת דרך נהוג לייחס למגזר הפרטי, העסקי, המדעי. ואילו אני, לאחר 20 שנה בתפקיד מנכ"לית עירייה, המצטרפות למספר לא מבוטל של שנים בתפקידים נוספים במגזר הציבורי, אומרת בלא מעט סיפוק וגאווה: מושגים אלו יכולים וצריכים להנחות גם את המנהלים במגזר הציבורי בכלל ובמגזר המוניציפאלי בפרט.
מניסיוננו בחולון אני יכולה להעיד שאם אתה מאמין ובטוח בצורך וביכולת לחדש, תצליח לסחוף אחריך ציבור הולך וגדל. תחילה, כפי שנטען ב'מודל הפצת החדשנות' של רוג'רס, יאמצו את החידושים אלה המכונים על ידי רוג'רס "החדשניים" (innovators), אותם מנהלים ועובדים שמטבעם נוטים לקבל בקלות יחסית שינויים, "קופצים אל המים" בהתלהבות ואפילו אוהבים את השינוי מעצם היותו כזה, עם האתגר שבו, עם הסקרנות וההתרגשות שהוא מעורר.  אחרי אלה, שהינם מעטים באופן יחסי, יצטרפו "המאמצים המוקדמים" (early adopters ), אותם מנהלים ועובדים שקצת חוששים אמנם, אך לאחר שהקבוצה הראשונה אימצה את השינוי, מוכנים ללמוד מניסיונם של אחרים ו"לטבול את הרגלים במים".  בשלב הבא לאחר 'החלוצים', תגיע גם המאסה הגדולה יותר, מה שרוג'רס מכנה "הרוב המקדים" (early majority) – אלו שכבר רואים את היתרונות שהוטמעו ומומשו על ידי אחרים ומצטרפים די מהר. בשלב הבא יגיע גם "הרוב המאחר" ( late majority ) – גם הללו קבוצה גדולה יחסית ומשמעותית שכעת מוכנה "להצטרף לחגיגה". ולבסוף, ישנם מעטים, שעבורם עדיין כל שינוי וחידוש הינם קשים מאוד, והללו אולי לעולם לא יאמצו את החידוש או יאמצו אותו באין ברירה ותחת סוג של מחאה. אלה הם "המאחרים באימוץ" (laggards), שבסופו של תהליך הופכים לשוליים מבחינת כמות והשפעה.
אני נוכחתי לדעת כי המודל הזה, מוכיח את עצמו כל פעם מחדש. אנו יכולים לראות זאת בצורה ממש בולטת באימוץ חידושים טכנולוגיים: תמיד נמצא את ה"משוגעים לדבר", שאצלם נראה את הגאג'טים הכי מתקדמים שאך יצאו לשוק, הם אלה שייהנו מגילוי כל הפונקציות החדשות, אלו שצריך ואלו שלא בהכרח. רק לאחר זמן נתחיל לראות את יתר הציבור מאמץ, תחילה בהיסוס, ובהמשך בטבעיות הולכת וגדלה את מה שתחילה היה מתאים רק לאותם מביני דבר. ולבסוף גם 'המכשיר הפלאי' של אתמול הופך לנחלת הכלל של היום, כלי טבעי של כל ילד, שלא לומר תינוק. ידוע כי כיום עוללים בני מספר חודשים בלבד מבצעים בשיא הטבעיות את תנועת ההחלקה עם האצבע על המסך, תנועה שכל מי שנולד לפני שנות האלפיים – צריך היה ללמוד.
אלא שחדשנות טכנולוגית היא בעיני רק היבט אחד ולאו דווקא החשוב ביותר. הטכנולוגיה היא אמצעי שצריך להקל עלינו לאמץ חדשנות בחשיבה, חדשנות ברעיונות, חדשנות בתפיסות ובשיטות. צריך להבין שכל דבר חדש הוא בעל פוטנציאל להיתפס כמאיים, משהו המערער את תחושת הביטחון והשרידות. רוב בני האדם ייטו להיאחז במוכר ובידוע להם, אולם אם נדע לקרב את החידוש  אל בני האדם, אם נשכיל ללוות, לעודד ולתמוך, נוכל לגרום גם למסתייגים –להתיידד עם החידוש ואולי אפילו לחבבו.
תקשוב בגני ילדים (2)להלן מספר דוגמאות, חלקן כבר הפכו לנחלת הכלל ואחרות עוד בשלבי הטמעה ואימוץ:
כיום לכל עסק, לכל מיזם ולכל ארגון עסקי או ציבורי יש חזון. אולם הגדרת חזון לעיר ולעירייה בישראל לפני למעלה מעשרים שנה– היתה לחלוטין עניין נדיר, כמעט בלתי קיים. הרעיון שגוף בירוקרטי, המצופה לתת מספר שירותים בסיסיים יחליט פתאום שבעצם הוא מגדיר לעצמו מה הוא רוצה להיות, במה הוא רוצה להצטיין ובאיזה אופן הוא שונה מכל האחרים – נחשב רעיון יומרני למדי, שלא לומר בלתי מציאותי.  יתרה מכך המחשבה שאפשר להתמקד בנושא כמו 'עיר הילדים', ולהגיד זה הכוכב לאורו אנו הולכים, ובהשראתו אנו מכוונים את התוכניות והמשאבים היתה כמעט בלתי נתפסת. החששות, הביקורת, חוסר האמון בנחיצות הדבר, היו במבט לאחור – כמעט מצופים, שלא לומר טבעיים. היתה כאן מהפיכה חשיבתית, לא פחות. העובדה שהיא הצליחה ובעקבות חולון הלכו ערים רבות נבעה מאמונה בדרך, מנחישות ומעקביות, שאט אט גרמה למעגלי במצטרפים ללכת ולהתרחב: מנהלים בכירים, מנהלים בדרגי הביניים, עובדים מעורבים ועובדים מן השורה, תושבים מעורבים, תושבים בכלל, תושבי ערים אחרות, מובילי דעה ואנשי תקשורת, מבקרים, אנשי מקצוע ובסופו של דבר משהו מופשט שנהוג לכנות "הציבור" או "דעת הקהל".
דוגמה אחרת היא שיתוף ציבור בתהליך קהלת החלטות באמצעות פלטפורמות טכנולוגיות חדשות. מזה לא מעט שנים הולכת ומתבססת ההכרה כי קביעת מדיניות ציבורית ראוי שתישען על הבנת צרכי הציבור וציפיותיו, ושתהליך קבלת החלטות הנוגעות לאזרחים או תושבים יכלול שלבי שיתוף כאלה ואחרים של הציבור. כבר לפני מספר שנים קיימנו מפגשי ציבור מסוגים שונים וגם כיום אנו עושים זאת במסגרת הכנת תכנית מתאר חדשה לחולון. במקביל, לפני כשנה במסגרת תהליך ריענון החזון העירוני הקמנו אתר אינטרנט אינטראקטיבי בו הוזמן כל מי שחפץ בכך לתרום מרעיונותיו לחזון המתחדש. המטרה היתה לאפשר ל"חכמת ההמון" לעבוד. ואמנם מאות רעיונות הגיעו מהציבור, קיבלו תגובות והתייחסויות, וכיום הם חלק מהחזון המחודש ומיושמים במסגרת תכניות העבודה. אני מאמינה כי גם בעתיד אנו נמצא את הדרכים הטכנולוגיות להעלות נושאים לדיון הציבורי למשל ברשתות החברתיות. כמובן שהדבר יצריך חשיבה חדשה, כזו היודעת להכיל גם ביקורת, אפילו מחאה, אך גם יודעת ללמד את הציבור מהי ההזדמנות שנפתחה בפניו וכיצד מפיקים ממנה את המיטב. לי אין ספק כי מהר מן הצפוי הציבור יאמץ את האפשרויות החדשות, בדיוק כפי שכיום הולך ומתרחב השימוש ברשתות החברתיות כערוץ תקשורת משמעותי מול העירייה.
תקשוב בגני ילדים (4)ועוד דוגמא מן הזמן האחרון הוא התחום החינוכי. כיום ניתן כבר לראות בכתות ובגני ילדים אמצעי מיחשוב ומערכות לימוד מתוקשבות, אולם זה איננו לב העניין. כיום ברור ליותר ויותר אנשי מקצוע, מה שכבר מהווה תחושה די ברורה בציבור הרחב – מערכת החינוך ובית הספר במתכונתו המסורתית הולכים ומאבדים מיתרונותיהם. המורה כמקור ידע מחוויר לעומת ססגוניות מקורות המידע במרחב האינטרנטי ונשאלות השאלות הגדולות: מה מלמדים? איך מלמדים? כיצד עושים זאת נכון יותר? אחת התובנות היא הפיכת הלימוד למשמעותי לילד, הפיכת התלמיד לאקטיבי, יוזם ויצירתי בתהליך הלימוד, תוך חשיפתו לאמצעים טכנולוגיים מתקדמים וחיזוק מיומנויות חדשות אשר יידרשו ממנו בעתיד. זו גם הסיבה ששינון ומבחנים המבוססים על שינון נתפסים יותר ויותר כבלתי רלבנטיים. בימים אלה אנו מצויים בעיצומו של פיילוט בתשעה גני ילדים בחולון, בהם אנו משלבים את מיטב האמצעים הטכנולוגים המתקדמים ובכלל זה מחשבים, מקרנים וטאבלטים, אשר יהוו אמצעי להעצמת תהליכים פדגוגיים שאנו מבקשים לקדם. שילוב הטכנולוגיה נעשית בד בבד עם הכשרה וליווי ארוך טווח של צוות הגן – גננות וסייעות גם יחד. גם כאן שילוב הטכנולוגיה איננו ערך בפני עצמו, יש להבין ולחשוב לעומק מה בעצם רוצים להשיג באמצעותה. רק על בסיס הבנה זו אפשר וצריך לקרב את הצוותים ואת הילדים לאפשרויות החדשות הנפתחות בפניהם וליתרונות הגלומים בחידוש.

'שיחקו אותה'

תוכניות העבודה של יחידות העירייה הוצגו השנה לראשונה באמצעות משחקים שתכננו וביצעו עובדי העירייה ובהם נטלו חלק פעיל מאות עובדים. עיריית חולון הינה העירייה הראשונה שכל יחידותיה מציגות את תוכניותיהן בדרך חדשנית וייחודית זו.

נהוג לומר כי 'תכנון הוא לא משחק ילדים' ושתוכניות עבודה, זה נושא רציני מאוד. מסתבר שתוכניות עבודה הן לא בהכרח מה שחושבים ודווקא משחק – יכול להוות כלי מועיל ויעיל גם בתחום תוכניות העבודה העירוניות. השנה בעיריית חולון, כמו בנושאים אחרים– אנו עושים גם את זה –  אחרת!.
מזה כשני עשורים, מידי שנה בשנה, כותבים מנהלי היחידות את תוכניות העבודה לשנה שבפתח. תוכניות אלה נגזרות מהחזון ומהדגשים העירוניים השנתיים שאני מגדירה, על בסיס מידע וידע המצטבר מסקרים, מחקרים ותהליכי עבודה ובקרה.

עובדי העירייה "משחקים" בכנס תהצגת תוכניות עבודה

עובדי העירייה "משחקים" בכנס תהצגת תוכניות עבודה

השנה הגענו למסקנה כי הדרך הקלאסית והמקובלת שכל ראש מינהל עולה לבמה ומציג בפני מאות מנהלים ועובדים מצגת ובה הוא שוטח מבחר מטרות ויעדים, אשר יבוצעו על ידי יחידות אותו מינהל במהלך השנה – קצת מיצתה את עצמה. ולכן, החלטתי כי הפעם יציג כל מינהל את תוכניותיו באמצעות משחק, אשר יתוכנן ויבוצע על ידי קבוצות עובדים, תוך מעורבות של מעגלים נוספים ובראשם ראש המינהל. אנו העירייה הראשונה המציגה את כלל תוכניות העירייה באמצעות מהלך חדשני כזה.
את המהלך הוביל האגף לתכנון אסטרטגי, תוך ליווי מקצועי של חברת "משחק החיים" בראשות אור ברנט.
הרציונל היה שמשחק מוליד הנאה והנאה יוצרת מעורבות, מגבירה ידע וכל התהליך כולו הופך למשתף ולמועיל עבור הרבה יותר עובדים. וכך הפכו העובדים שלנו ליום אחד לשחקנים ב"סולמות וחבלים", "קליעה למטרה", "משחק הזיכרון", "מחפשים את המטמון", "אמת או שקר", באולינג ועוד. הכל בהתאמה לתכני תוכניות העבודה לשנתיים הקרובות.

תוכניות עבודה כחוויה

תוכניות עבודה כחוויה

כשהצגנו לראשונה את הרעיון לשבעת הסמנכ"לים, הם היו מעט ספקנים באשר ליעילותו, אולם בהדרגה הם נחשפו לעקרונות כפי שהם מיושמים בפועל וגם לתוצאות. נדמה לי שמהר מאוד הם נסחפו בהתלהבות הכללית. בכל מינהל נבחרו מטרה ויעד אשר יוצגו וימחישו ליתר העובדים עקרונות מהותיים ונושאים מרכזיים, עמם מתמודד המינהל מידי יום ביומו.
בהמשך, באמצעות הדרכה מתאימה הגיעו הקבוצות לשלב בו הציעו רעיונות למשחקים, אותם הם "ייצרו". הם נדרשו כמובן להסביר אלו מטרות מקדם המשחק ובאיזה אופן.
התהליך ארך מספר חודשים, אשר בהם הלכו המשחקים והשתכללו עד ל'יום השיא', בכנס תוכניות העבודה, כאשר בכל חלל פנוי במתחם המדיטק, התמקמו מפעילי המשחקים והעובדים נחלקו לקבוצות, שעברו ממשחק למשחק. במהלך המשחק זכו העובדים והמנהלים לחוות באופן חווייתי את העשייה וההוויה של עבודת של המינהלים השונים.

כך למשל עובדי מינהל התקציבים הצליחו להמחיש את הדילמות הקשות העומדות בפניהם בחלוקת המשאבים למגוון גדול של צרכים חשובים, באמצעות משחק זיכרון "המגדל היציב של התקציב", שבמהלכו היו צריכים המשתתפים להתאים בין צרכים לעלויות. המשתתפים נדרשו לשאול את עצמם האם להשקיע למשל בסייעות לגני ילדים או בהקמת מעון לנערות חוסות. בשלב השני היו המשתתפים צריכים לשלוף קוביות משחק, שכל אחת ייצגה הוצאה לתכלית מסוימת, מתוך מגדל קוביות גבוה, הלוא הוא "מגדל ההכנסות", וכל זאת מבלי להפר את האיזון ולגרום להתמוטטות המגדל כולו וכמובן גם להפסד במשחק.

דוגמא נוספת היא המשחק "קולעים למטרות החיים", שהפעילו עובדות מינהל הרווחה, אשר החלו לאחרונה לטפל בצעירים בסיכון בגילאי 18-25. המשתתפים נתבקשו לזרוק ולהשחיל טבעות על מטרות רחוקות. מי שהצליח שודרג והועבר ל'מסלול הקל' והנכשלים לעומת זאת "נשלחו" אל "המסלול הקשה", בו המרחק מההצלחה רק הולך וגדל. כל זאת כדי להמחיש סיטואציות מאוד אמיתיות בחיים, שבהן כל כישלון טומן בחובו כישלונות נוספים ותחושה כי האדם רק מתרחק מהמטרה, בעוד שהצלחות מנבאות הצלחות נוספות. האתגר של אנשי הסיוע והרווחה המטפלים הוא כיצד לשבור את הרצף. למשתתפים ב"מסלול הקשה" נתנו 'כרטיסי סיוע' והמשחקים יכלו לבחור אם להסתייע או לא. ממש כמו בחיים.
ועוד משחק מהחיים היה משחקם של אנשי התכנון וההנדסה, אשר הפעילו את העובדים במשחק חשיבה בשם  "יוצרים עתיד", במסגרתו הם  הביאו לידי ביטוי את הקשיים וההתלבטויות בהכנת תוכנית מתאר עירונית. העובדים המשחקים נדרשו להעלות רעיונות איך הם רואים את העיר בעוד 30 שנה ואלו מענים ופיתרונות הם מציעים בנושאים כמו תחבורה, מסחר, מגורים ועוד. את כל אלה הם הציגו על גבי תצלומי אויר של העיר. המטרה היתה להראות עד כמה קשה לשלב בין צרכים רבים ולעתים סותרים.

ויש גם "זוכים"

ויש גם "זוכים"

תענוג היה לראות כיצד עובדים ומנהלים ממש 'נכנסו' לתפקידים כשחקנים פעילים, והפגינו התלהבות ומעורבות מאוד גדולה. רבים מהם ציינו כי זו הפעם הראשונה שהם נחשפים לעבודה של יחידות אחרות בצורה כל כך מהנה ומלמדת. ערך מוסף של הכנס במתכונת זו היה האווירה הטובה, הפתיחות והקשרים הבלתי פורמאליים, אשר נוצרו תוך כדי משחק משותף בין עובדים מיחידות שונות ובין מנהלים ועובדים מכל הדרגות. כל הכבוד לעשרות מפעילי המשחקים שנרתמו לעניין, תוך הפגנת יצירתיות והתלהבות. תודה לכל העובדים והמנהלים שלקחו את העסק ברצינות, למדו וגם נהנו.

אני סבורה שמתכונת כזאת מחדשת, מרעננת והכי חשוב – מקנה ידע. כמובן שכנס זה הוא רק התחלה, וכל התוכניות המפורטות מפורסמות לידיעת כל העובדים בפורטולון- אתר האינטרה-נט שלנו. התוכניות מדידות ומתוזמנות וכמובן מבוקרות פעמיים בשנה, תוך בדיקת התוצאות, הפקת לקחים ויישום שיפורים על פי צורך.

כעת נותרה לנו רק בעיה אחת: כיצד נחדש ואיך נפתיע גם בכנס הבא…

לא מתבכיינים. ממש לא!

על שלטון מקומי וגאווה מקומית.

לאחרונה התפרסמה כתבה מחממת לב מאת סמי פרץ וטלי חרותי-סובר ב"דה-מרקר" תחת הכותרת: "איך מצליחים 3 ראשי רשויות להצעיד את העיר קדימה בלי נדבות מהממשלה?". הכתבה מספרת את סיפורם של שלושה ראשי רשויות בישראל, אשר כל אחד מהם הצליח, כמעט נגד כל הסיכויים, לחולל שינוי, ולא סתם שינוי, אלא שינוי חיובי, שמשפיע על חיי היום יום של כל אחד מתושבי הערים והמועצות בראשם הם עומדים.
חשתי סיפוק ואפילו גאווה. שוב לא מדברים על חוסר יכולת, חוסר אחריות, בכיינות ושירות קלוקל בנשימה אחת עם המושג – רשויות מקומיות. מדברים על הצלחות, הוכחות בשטח, על כך שאפשר לעשות זאת אחרת ולהקנות גאווה לתושבים ולעובדים.

מוזיאון העיצוב . חולון על מפת התרבות והעיצוב העולמית

מוזיאון העיצוב . חולון על מפת התרבות והעיצוב העולמית

ישבתי וקראתי את סיפורם המרתק של סימון אלפסי מיקנעם, שמעון לנקרי מעכו וסיגל מורן,  ראש המועצה האזורית בני שמעון וחשתי סיפוק. נזכרתי כיצד, ולא כל כך מזמן, לאחר שנבחר ראש העיר מוטי ששון כראש עיריית חולון לפני כמעט שני עשורים ואני התמניתי כמנכ"לית, פתחנו במהלך שכל כולו היה 'לעשות זאת אחרת', לחשוב רחוק ולתכנן עתיד, לקחת את העיר חולון ממקום לא כל כך טוב למקום אחר לגמרי, עם שירות מודרני, שיטות ניהול ממתקדמות, תהליכי גיוס עובדים, שיביאו אלינו אנשים משכילים וכישרוניים וכמובן עם חזון שאומר מה צריכה העיר חולון להיות, איך היא תפתח זהות וייחוד ותבלוט מעל אחרות.

יצאנו לדרך עם המון אמונה שזה אפשרי, ואף שהיינו "טריים" בתפקידינו לא היססנו להגדיר יעדים ומטרות שאפתניים למדי, לטווח הארוך והקצר גם יחד. חיפשנו את החוזקות של העיר וביקשנו להעצים אותן. רצינו לדבר אל ליבם של ההורים, לשמור אצלנו את המשפחות שטרם נטשו ולהחזיר את מי שלא מכבר עזב את העיר בגלל מגוון סיבות.

הדברים לא היו פשוטים, היינו צריכים למצוא את המשאבים, לשנות סדרי עולם וסדרי עדיפויות. הבנו כי לצד השתפרות בשירות, עלינו להפוך למוקד משיכה, להביא אלינו מבקרים מחוץ לעיר, שיחוו חוויה חיובית, ידברו על כך ואט אט ישנו את השיח הציבורי והדימוי. התחלנו בטיוב המערכות הפנימיות, שדרגנו את מוסדות החינוך והכנסנו תכנים ונשמה החל מגן הילדים.

נשיא המדינה שמעון פרס פותח את כנס החינוך בחולון

נשיא המדינה שמעון פרס פותח את כנס החינוך בחולון

במקביל יצרנו אירועי תרבות ועניין והקמנו מוסדות ומוקדי משיכה, שתמכו ועיבו את התהליכים החינוכיים. התחלנו בקטן עם מקום כמו "בגובה העיניים" – שהיה פינת חמד בה ילדים רכים למדו וחוו מהי אמנות פלסטית, מהי עשייה מוסיקלית ואיך לעשות בעצמם תיאטרון. המשכנו עם מוזיאון הילדים, שלימים הפך ממוזיאון ילדים למוזיאון לכולם – ילדים וכל מי שהוא "ילד בנפשו" במובן של הסקרנות, הרצון לחוות, להרגיש וכן, גם להיחשף לערכים כמו סובלנות וקבלת האחר, בין אם הוא עיוור, חירש או זקן.

כשראינו עד כמה העשייה הזאת משמעותית, המשכנו ופיתחנו רעיונות ומוסדות נוספים. הקמנו את המדיטק, עוד מקום כמוהו אין בארץ עם תיאטרון יוצר לילדים ולצעירים, שמחובר לספרייה עם משאבי ידע עצומים, לא הרחק מ'גני סיפור' (עוד "המצאה " שלנו) בהם ההורים והילדים, שזה עתה החליפו ספר בספריה, יכולים לחוות את העלילה בדרך בלתי אמצעית, באמצעות פסלים סביבתיים מרהיבים, הממוקמים בלב השטח הציבורי הירוק.
הזכרתי פה רק כמה דוגמאות ואפשר היה כמובן להמשיך ולספר על מוזיאון העיצוב, הפועל כבר כמעט שנתיים ואשר שם את חולון על מפת התרבות והעיצוב לא רק בארץ, אלא גם בעולם, או המרכז לאמנות דיגיטלית, הממוקם בלב שכונה לא קלה ומתחיל למלא בה תפקיד חברתי וקהילתי יותר ויותר משמעותי, לצד הישגיו בתחום האמנותי, או בית הספר התיכון החדשני ברוח 'הי-טק היי', שפתחנו לאחרונה תחת המסר:  לא עוד מאותו הדבר, לא עוד החינוך המסורתי, הפרונטלי, המבוסס במידה רבה על שינון וניכור של הלומד מחומר הלימוד, מהמורים ומהסביבה.
אז באמת במשך שנים רבות כשאנשים היו מזכירים את חולון בהקשרים אלה, התגובה היתה "טוב, חולון זה משהו אחר", ובכן, לא עוד, המסר שאפשר לעשות זאת טוב ונכון כבר עובר הלאה. השלטון המקומי יכול ומסוגל לתפקד היטב, גם ללא תלות בשלטו המרכזי.

גן סיפור שפת הסימנים של נועה. גאווה מקומית

כל הדברים הללו, הולכים ונאספים יחדיו למצע עשיר ועמוק – עליו צומחים חיי קהילה עשירים, הנוגעים ומשפיעים באופן משמעותי על החיים של כל אדם בעיר, והיד עוד נטויה. אין בכוונתנו לחדול, ולמרות הקשיים האובייקטיביים, ובעיות של אמצעים, משאבים ובירוקרטיה ממשלתית, ואפילו כשהמדינה לצערי מסתלקת לא אחת מחובותיה, אנו אומרים: תנו לנו לעבוד. חולון הוכיחה שאפשר והיא כבר לא היחידה. התוצאות בחולון הופכות לנורמה ורף אליו חותרות רשויות רבות, ואני שמחה על כך.
תנו לנו לפעול בחשיבה יוזמת ועצמאית, אל תפריעו ותראו כי הרשויות המקומיות הן מודל ראוי לחיקוי.