ניהול מוניציפאלי

קולקטיב אימפקט – תהליך מרובה משתתפים להובלת שינוי בזירה החברתית

דוגמה ליישום הכלי לצורך התוויית תכנית אב לילדים ונוער בחולון

פסטיבל תיאטרון בובות

הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בחולון. יולי 2016

מעת לעת מתוודעים העוסקים בניהול ציבורי למושג חדש, אשר עשוי לספק כלים ומענים טובים מבעבר לבעיות ולצרכים חברתיים מורכבים. כזה הוא 'קולקטיב אימפקט', שיתוף המרחב והסביבה. אנו בחולון התנסינו בתהליך זה לצורך התוויית תכנית אב לילדים ונוער, בשותפות 'ג'וינט אשלים' ובליווי מקצועי של חברת 'סימפלי אימפקט' ורציתי לשתף בהתנסות זו וביתרונות הכלי. אז מה זה קולקטיב אימפקט ולמה הוא טוב?

"קולקטיב אימפקט הוא תהליך מובנה, המכוון להשגת תוצאות, המיועדות לבטא פתרונה של בעיה חברתית מורכבת. השימוש בכלי זה מושתת על תקשורת פתוחה ורצופה בין כל השותפים לתהליך, בעלי העניין והמעורבים" (יואב נולן)

מתודולוגיה זו נועדה לייצר שפה ואג'נדה משותפת הפועלת להשגת תוצאות מדידות למען הילדים והנוער בעיר. כפי שמדגיש יואב הולן:

"למפגש, לשיח, לפיתוח וללמידה המשותפים יש ערך כלשהו, רק אם הם מקדמים פתרונות ושינויים אמיתיים בשטח, כלומר רק בתנאי שמאפשרים 'לפרוע את השטר' ולהשיג תוצאות". (מתוך המאמר "מדברים קולקטיב אימפקט: על תפיסה, תהליך וכלים תקשורתיים לבניית הסכמות ושותפות")

כשהחלטנו על כתיבת תכנית אב לילדים ונוער, בעיקר בשל מורכבות הנושא וריבוי הגורמים העוסקים בתחום, בחרנו בגישת 'קולקטיב אימפקט'. הבנו שאנו חייבים ליצור מהלך משתף של כל המעורבים: נותני שירות, מקבלי שירות ובעלי עניין – אשר ביחד, בשיח משתף – נגדיר מהן 'האבנים הגדולות' בפאזל – אותם נושאים מרכזיים ביותר וחשובים מכל, בהם תתמקד התכנית. יצויין כי לקחו חלק בסיעור המוחות עשרות רבות של אנשי מקצוע, נוסף על כ- 3,000 ילדים מגיל הגן ועד י"ב וכ- 1,500 משתתפים בוגרים, שהיו חלק משיתוף הציבור בהכנת תכנית האב. כל זאת הביא ליצירת תרבות שיח פורייה ודפוס תקשורת חדשני ובעל ערך.

חנוכת גן סיפור הצל של יואב צילום אלי נאמן

חנוכת גן הסיפור "הצל של יואב". צילום: אלי נאמן

בבחירתנו זו אנו פורצי דרך לא רק בעצם הכנת תכנית אב כוללנית לילדים ולנוער, אלא גם בשימוש בכלי זה, המבוסס על גישה מערכתית, בין מגזרית ומובנית, אשר כאמור מתאימה להתמודדות עם בעיות חברתיות וסביבתיות מורכבות.

וכך בתהליך מעמיק בו שאלנו את עצמנו שאלות בסיס חשובות, הגדרנו 4 אבנים מרכזיות ליצירת הפאזל  – תכנית אב לילדים ונוער. ואלו הן אבני היסוד:

למידה – ילדי חולון הם בעלי השכלה המאפשרת להם השתלבות ומעורבות חברתית מיטבית.

אורח חיים בריא ומוגן – ילדי חולון חיים בסביבת חיים בריאה ובטוחה.

התקשרות רגשית בטוחה – ילדי חולון בעלי תחושת מסוגלות עצמית גבוהה.

שייכות ומעורבות בקהילה – ילדי חולון מעורבים ומשתייכים למשפחה ולקהילה בה הם חיים.

לכל 'אבן' בפאזל נקבעה קבוצת משימה. חברי הקבוצות הם אותם אנשים, אשר שמו להם למטרה לקדם את הנושא. חלקם כלל אינם חלק מהדיסציפלינה 'הטבעית' ואינם עוסקים בחיי היום יום בנושא, וזאת על מנת לספק דווקא נקודת מבט אחרת ופחות צפויה.

כל אחת מהאבנים הללו נועדה לתמוך במימוש החזון המאגד:

"ילדים ובני נוער יממשו את הפוטנציאל האישי שלהם, יגלו מעורבות וישתלבו בחברה ובקהילה בחולון, תוך השגת עתיד בטוח ברמה האישית, המשפחתית והתעסוקתית"

הדיונים הרבים שניהלנו חייבו אותנו לבדוק לעומק ולהשיב לעצמינו על השאלות: למה אנחנו עושים דברים? למה זה חשוב לנו? מה נשיג אם נקבל את מבוקשנו? ולאור כל זאת – מהן האבנים הגדולות שעליהן המערכת העירונית צריכה לשקוד בשנים הקרובות?

יצוין כי הפיכתה של חולון ל'עיר הילדים' התבצעה במשך למעלה משני עשורים באופן הדרגתי וכנדבך על גבי נדבך. כעיר מקדמת תוצאות, התנסינו וראינו מהם המהלכים שהביאו לתוצאות טובות והתמדנו בהם.

כיום, כשאנו מביטים לאחור במידה לא מבוטלת של סיפוק, זו גם העת להתקדם הלאה.

חובתנו לשוב ולהגיע להבנה עמוקה של מה שכבר קיים בעיר מחד אך גם להבנה מעמיקה של  צרכי הילדים והנוער בעתיד ושל המטרות שלנגד עינינו. כבעבר גם עתה, אנו שואפים לאפשר, לשתף ולעודד סקרנות ויצירתיות בקרב הצעירים, ליצור פתיחות, להקשיב לרצונות הדור הצעיר ושאיפותיהם, לשתף אותם ולבנות מערכת יחסי אמון ומחויבות הדדית בין העירייה לבין הדור הצעיר.

חיזוק הקשר והתקשורת הבלתי אמצעית בין קובעי המדיניות, לבין הילדים והנוער הם ביטוי לקפיצת המדרגה הנדרשת על מנת לשמר את שכבר השגנו, תוך שדרוג והעפלה למחוזות חדשים באופן שתואם את צרכיהם של האנשים במאה ה-21.

אני מאמינה שהשימוש בתהליכים אפקטיביים, בהלימה עם תרבות ארגונית מעצימה ושיתופי פעולה בין גורמים שונים בעירייה לבין גופים ותושבים, יביאו לשינוי מבורך בחיי ילדים ונוער בעיר חולון.

'שיחקו אותה'

תוכניות העבודה של יחידות העירייה הוצגו השנה לראשונה באמצעות משחקים שתכננו וביצעו עובדי העירייה ובהם נטלו חלק פעיל מאות עובדים. עיריית חולון הינה העירייה הראשונה שכל יחידותיה מציגות את תוכניותיהן בדרך חדשנית וייחודית זו.

נהוג לומר כי 'תכנון הוא לא משחק ילדים' ושתוכניות עבודה, זה נושא רציני מאוד. מסתבר שתוכניות עבודה הן לא בהכרח מה שחושבים ודווקא משחק – יכול להוות כלי מועיל ויעיל גם בתחום תוכניות העבודה העירוניות. השנה בעיריית חולון, כמו בנושאים אחרים– אנו עושים גם את זה –  אחרת!.
מזה כשני עשורים, מידי שנה בשנה, כותבים מנהלי היחידות את תוכניות העבודה לשנה שבפתח. תוכניות אלה נגזרות מהחזון ומהדגשים העירוניים השנתיים שאני מגדירה, על בסיס מידע וידע המצטבר מסקרים, מחקרים ותהליכי עבודה ובקרה.

עובדי העירייה "משחקים" בכנס תהצגת תוכניות עבודה

עובדי העירייה "משחקים" בכנס תהצגת תוכניות עבודה

השנה הגענו למסקנה כי הדרך הקלאסית והמקובלת שכל ראש מינהל עולה לבמה ומציג בפני מאות מנהלים ועובדים מצגת ובה הוא שוטח מבחר מטרות ויעדים, אשר יבוצעו על ידי יחידות אותו מינהל במהלך השנה – קצת מיצתה את עצמה. ולכן, החלטתי כי הפעם יציג כל מינהל את תוכניותיו באמצעות משחק, אשר יתוכנן ויבוצע על ידי קבוצות עובדים, תוך מעורבות של מעגלים נוספים ובראשם ראש המינהל. אנו העירייה הראשונה המציגה את כלל תוכניות העירייה באמצעות מהלך חדשני כזה.
את המהלך הוביל האגף לתכנון אסטרטגי, תוך ליווי מקצועי של חברת "משחק החיים" בראשות אור ברנט.
הרציונל היה שמשחק מוליד הנאה והנאה יוצרת מעורבות, מגבירה ידע וכל התהליך כולו הופך למשתף ולמועיל עבור הרבה יותר עובדים. וכך הפכו העובדים שלנו ליום אחד לשחקנים ב"סולמות וחבלים", "קליעה למטרה", "משחק הזיכרון", "מחפשים את המטמון", "אמת או שקר", באולינג ועוד. הכל בהתאמה לתכני תוכניות העבודה לשנתיים הקרובות.

תוכניות עבודה כחוויה

תוכניות עבודה כחוויה

כשהצגנו לראשונה את הרעיון לשבעת הסמנכ"לים, הם היו מעט ספקנים באשר ליעילותו, אולם בהדרגה הם נחשפו לעקרונות כפי שהם מיושמים בפועל וגם לתוצאות. נדמה לי שמהר מאוד הם נסחפו בהתלהבות הכללית. בכל מינהל נבחרו מטרה ויעד אשר יוצגו וימחישו ליתר העובדים עקרונות מהותיים ונושאים מרכזיים, עמם מתמודד המינהל מידי יום ביומו.
בהמשך, באמצעות הדרכה מתאימה הגיעו הקבוצות לשלב בו הציעו רעיונות למשחקים, אותם הם "ייצרו". הם נדרשו כמובן להסביר אלו מטרות מקדם המשחק ובאיזה אופן.
התהליך ארך מספר חודשים, אשר בהם הלכו המשחקים והשתכללו עד ל'יום השיא', בכנס תוכניות העבודה, כאשר בכל חלל פנוי במתחם המדיטק, התמקמו מפעילי המשחקים והעובדים נחלקו לקבוצות, שעברו ממשחק למשחק. במהלך המשחק זכו העובדים והמנהלים לחוות באופן חווייתי את העשייה וההוויה של עבודת של המינהלים השונים.

כך למשל עובדי מינהל התקציבים הצליחו להמחיש את הדילמות הקשות העומדות בפניהם בחלוקת המשאבים למגוון גדול של צרכים חשובים, באמצעות משחק זיכרון "המגדל היציב של התקציב", שבמהלכו היו צריכים המשתתפים להתאים בין צרכים לעלויות. המשתתפים נדרשו לשאול את עצמם האם להשקיע למשל בסייעות לגני ילדים או בהקמת מעון לנערות חוסות. בשלב השני היו המשתתפים צריכים לשלוף קוביות משחק, שכל אחת ייצגה הוצאה לתכלית מסוימת, מתוך מגדל קוביות גבוה, הלוא הוא "מגדל ההכנסות", וכל זאת מבלי להפר את האיזון ולגרום להתמוטטות המגדל כולו וכמובן גם להפסד במשחק.

דוגמא נוספת היא המשחק "קולעים למטרות החיים", שהפעילו עובדות מינהל הרווחה, אשר החלו לאחרונה לטפל בצעירים בסיכון בגילאי 18-25. המשתתפים נתבקשו לזרוק ולהשחיל טבעות על מטרות רחוקות. מי שהצליח שודרג והועבר ל'מסלול הקל' והנכשלים לעומת זאת "נשלחו" אל "המסלול הקשה", בו המרחק מההצלחה רק הולך וגדל. כל זאת כדי להמחיש סיטואציות מאוד אמיתיות בחיים, שבהן כל כישלון טומן בחובו כישלונות נוספים ותחושה כי האדם רק מתרחק מהמטרה, בעוד שהצלחות מנבאות הצלחות נוספות. האתגר של אנשי הסיוע והרווחה המטפלים הוא כיצד לשבור את הרצף. למשתתפים ב"מסלול הקשה" נתנו 'כרטיסי סיוע' והמשחקים יכלו לבחור אם להסתייע או לא. ממש כמו בחיים.
ועוד משחק מהחיים היה משחקם של אנשי התכנון וההנדסה, אשר הפעילו את העובדים במשחק חשיבה בשם  "יוצרים עתיד", במסגרתו הם  הביאו לידי ביטוי את הקשיים וההתלבטויות בהכנת תוכנית מתאר עירונית. העובדים המשחקים נדרשו להעלות רעיונות איך הם רואים את העיר בעוד 30 שנה ואלו מענים ופיתרונות הם מציעים בנושאים כמו תחבורה, מסחר, מגורים ועוד. את כל אלה הם הציגו על גבי תצלומי אויר של העיר. המטרה היתה להראות עד כמה קשה לשלב בין צרכים רבים ולעתים סותרים.

ויש גם "זוכים"

ויש גם "זוכים"

תענוג היה לראות כיצד עובדים ומנהלים ממש 'נכנסו' לתפקידים כשחקנים פעילים, והפגינו התלהבות ומעורבות מאוד גדולה. רבים מהם ציינו כי זו הפעם הראשונה שהם נחשפים לעבודה של יחידות אחרות בצורה כל כך מהנה ומלמדת. ערך מוסף של הכנס במתכונת זו היה האווירה הטובה, הפתיחות והקשרים הבלתי פורמאליים, אשר נוצרו תוך כדי משחק משותף בין עובדים מיחידות שונות ובין מנהלים ועובדים מכל הדרגות. כל הכבוד לעשרות מפעילי המשחקים שנרתמו לעניין, תוך הפגנת יצירתיות והתלהבות. תודה לכל העובדים והמנהלים שלקחו את העסק ברצינות, למדו וגם נהנו.

אני סבורה שמתכונת כזאת מחדשת, מרעננת והכי חשוב – מקנה ידע. כמובן שכנס זה הוא רק התחלה, וכל התוכניות המפורטות מפורסמות לידיעת כל העובדים בפורטולון- אתר האינטרה-נט שלנו. התוכניות מדידות ומתוזמנות וכמובן מבוקרות פעמיים בשנה, תוך בדיקת התוצאות, הפקת לקחים ויישום שיפורים על פי צורך.

כעת נותרה לנו רק בעיה אחת: כיצד נחדש ואיך נפתיע גם בכנס הבא…

המוסד הציבורי – לא מה שחשבתם!

ממש כמו לובי של בית מלון הקורא למבקרים בו לשבת, להתרווח, לפתח שיחה או לשתות קפה בצוותא עם מכר מזדמן  – זה מה שאנו מבקשים לשדר בכל מה שנוגע למרכז הקהילתי שלנו

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בעיני רבים נתפסים עובדי הציבור, 'הפקידים' –  כבעלי תפקיד, כמעט לא בני אדם, אנשים מרוחקים, ספונים בתוך בנייני ציבור קודרים, שם הם מבצעים את מטלותיהם, בתוך שגרה שוחקת, בפנים אדישות, שלא לומר חמוצות. אליהם אנו האזרחים או התושבים, 'עולים לרגל', ממתינים בתורים בלתי נגמרים ומקווים כי "נזכה" לשירות שבעצם זכותנו לקבל ברמה הכי בסיסית ומובנת מאליה.

זה היה כך ביתר שאת בעבר, אך  לצערי יש לא מעט מוסדות ציבוריים שכך הם פני הדברים בהם – גם כיום. אנו, אנשי המגזר המוניציפאלי, המצויים במגע הכי קרוב והכי ישיר עם התושבים – חייבים להתנהל אחרת.

החצר של פולה במרכז קהילתי בן גוריון

החצר של פולה במרכז קהילתי בן גוריון

אני מאמינה כי הממשק שלנו, עם קהל הצרכנים, לקוחותינו – חייב להיות אחר לגמרי. כמו במגזר הפרטי – אני רוצה לספק גם שירות וגם חוויה.

זה לא פשוט, לא תמיד אפשרי, לא תמיד המגע הזה עם מקבלי השירות הוא נעים ויש נושאים שהתחושה השלילית כמעט מובנית בתוכם. ויחד עם זאת אני מאמינה שגם בתחומי טיפול פחות נעימים – אנו יכולים לייצר סביבה נעימה, אווירה חיובית, עניינית, יעילה וכן – אפילו אנושית.

המקום הכי טבעי להתחיל בזה היא הפעילות הקהילתית – אלו הנושאים "הרכים" יותר – שגם עליהם, אנו כמגזר מוניציפאלי, מופקדים, באמצעות שלוחות הביצוע, אשר יצרנו לשם כך.

בחולון מופקדת רשת קהילה ופנאי על כל הפעילות הקהילתית, המיועדת לכל הגילאים ונפרשת על אינספור תחומי עשייה ועניין. המוטו של הרשת כפי שהוצג לאחרונה בתוכניות העבודה העירוניות הוא שעשייה קהילתית מתבצעת באהבה או בכלל לא, כן, קצת כמו החומוס… טעים, מוכר, חמים, ידידותי.

כדי ליצור אווירה של חיבור, שיתוף, זיהוי צרכים אמיתיים של קהילה – נדרשת אמונה – אך גם נראות וסביבה ראויה. ממש כמו לובי של בית מלון הקורא למבקרים בו לשבת, להתרווח, לפתח שיחה או לשתות קפה בצוותא עם מכר מזדמן – זה מה שאנו מבקשים לשדר בכל מה שנוגע למרכז הקהילתי: זה הבית שלכם, זה המקום להיפגש בו, לעיין יחדיו בירחון או בספר, לקיים מפגש שכנים או סתם שיח של אנשים המתעניינים בנושא מסוים, באים לחוג ולאחריו רוצים עוד רגע להחליף חוויות זה עם זה.

"גומות חן" - מתחם פעילות לקטנטנים במרכז הקהילתי בן גוריון

"גומות חן" - מתחם פעילות לקטנטנים במרכז הקהילתי בן גוריון

אלה יכולות להיות שתי אימהות הממתינות לילדים הצעירים הנמצאים בחוג או שתי חברות שיצאו משיעור פילאטיס ומחפשות עוד דקה של שקט מהריצות, הטרדות והחובות הממתינים בבית ובעצם – כל אחד. כל אחד שמחפש תקשורת, חברה, שותפות – דווקא בעולם דיגיטלי, מנוכר ולוחץ.

נראים טוב

זו הסיבה שאנו משדרגים את המרכזים שלנו – הן ביציקת תכנים חדשים והן בתשתית פיזית ובמראה. דוגמא נפלאה היא המרכז הקהילתי וולפסון כפי שניתן לראות בתמונות 'לפני' ו'אחרי' כיצד ממתחם ציבורי סביר הפך למקום חמים, נעים ומזמין, אשר ממש עושה חשק להיכנס ולבלות בו.

דוגמא נוספת ומחממת את הלב היא מה שהתרחש לאחרונה במרכז הקהילתי בן גוריון, כששטח די מוזנח סביב המבנה הפך ל'חצר של פולה'  עם דשא ירוק, ערוגות פרחים וצמחי תבלין, ספסלים בשביל החבר'ה וגם בשבילו ובשבילה….

במהלך השבוע המקום תוסס, מתקיימות בו סדנאות, הופעות והפעלות.

בתמונות ניתן לראות כיצד 'גויסו' בני הנוער עצמם לעבודה בגינה – וכך הרווחנו גם הפעלה חינוכית וגם יצירת תחושת שייכות והזדהות עם המקום בו השקיעו מאמץ ועבודה.

 

בני הנוער מטפחים את החצר של פולה במרכז הקהילתי בן גוריון

בני הנוער מטפחים את החצר של פולה במרכז הקהילתי בן גוריון

ולמה דווקא פולה?

כזכור פולה היתה אשתו האחת והיחידה של דוד בן גוריון, על שמו קרוי המרכז הקהילתי. במרכז, במסגרת העבודה החינוכית המתקיימת בו עוסקים בין היתר בהנחלת מורשת דוד בן גוריון, מקרבים את בני הנוער אל המנהיג אולי החשוב בין מנהיגי הציונות והמדינה, לומדים על חייו ומנחילים לדור הצעיר את ערכיו, שעם הזמן נראים יותר ויותר רלבנטיים.

 

"קפה גוריון" במרכז הקהילתי בן גוריון

"קפה גוריון" במרכז הקהילתי בן גוריון

עוד בתמונות – מרכז מקסים לקטנטנים בני שבועות ספורים ועד בני 5 והוריהם – 'גומות חן' שמו, אשר בו מוצעת באותה הרוח פעילות המותאמת לצרכי האוכלוסיה: פינת ג'ימבורי, מתחם "גן" בו מופעלים הילדים והוריהם במגוון נושאים ומתודות: תנועה, מוזיקה, יצירה- ובט"ו בשבט אף בשתילה בחצר של פולה! לאור ההצלחה יש כוונה לפתוח בקרוב את  'בוקר זורם בגומות חן'- מסגרת המיועדת בעיקר לנשים בחופשת לידה עם ילדיהן הרכים, שתציע סדנאות עיסוי תינוקות, התעמלות נשים, סדנאות על בריאות האישה ומעגלי נשים, תמיכה בהנקה ועוד.

בחלק השני של הפוסט אספר איך המוסד הציבורי יוצא אל הקהילה ומשתמש באמנות כדי ליצור שינוי חברתי בשטח.

אשמח לתגובותיכם.

אנחנו והעיצוב או למה דווקא עיצוב?

קארין צור - אפודה מברונזה וזהב

עבודה של קארין צור, אפודה מברונזה וזהב מתוך התערוכה 'הבהלה לרעב' בגלריית החווה, 11.1-3.3.2011

במאמר על "העידן בו ישלוט העיצוב" כותבת פולה אנטונלי, האוצרת הראשית לאדריכלות ולעיצוב במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק: "העיצוב התפשט כמו גז כמעט לכל היבט של הפעילות האנושית, ממדע וחינוך ועד לפוליטיקה וקביעת מדיניות. הסיבה פשוטה: אחת המשימות החשובות ביותר של עיצוב היא לסייע לאנשים להתמודד עם שינויים".

היום כבר ברור כי הגלובליזציה והתהליכים הכלכליים העולמיים מובילים לשינויים משמעותיים באורח החיים של כולנו. אנו מוצפים במוצרים זולים ולכלכלה המודרנית אין אפשרות להתחרות בעלויות כח האדם הקיימות במדינות כמו סין ושאר מדיניות אסיה.

היתרון היחסי שלנו הוא ידע ויצירתיות.

העיצוב משלב בין שני אלה.

אני מאמינה כי עיצוב יהפוך בשנים הבאות לחלק משמעותי יותר ויותר בכל מוצר שנצרוך ובכל פעולה שנבצע בחיי היום יום. כבר היום אנו עדים לתהליכי עיצוב הנטמעים  בחיינו ולאחר שהם שם – נדמה כי תמיד היו שם, ואיך אפשר בלעדיהם.

מה שפעם היה מותרות הוא היום המובן מאליו.

אני סבורה כי אחד מענפי הייצוא המרכזיים של מדינת ישראל בשנים הבאות יהיה עיצוב ועל כן קידום הידע בתחום זה – הוא בעיני משימה לאומית.

העבודה  Domestic Animals_Radiator, 2008 של Guus Van Leeuwen

העבודה Domestic Animals_Radiator, 2008 של Guus Van Leeuwen , צולם על ידי Renee van der Hulst, מתוך התערוכה הרביעית במויאון העיצוב חולון. פתיחה: 27 בינואר 2011

העיר חולון המבקשת להוביל ולהשפיע על החברה ועל התרבות בישראל – נרתמת לקידום נושא זה בתיאוריה ובמעשה.

מוזיאון העיצוב חולון הינו גולת הכותרת והוא משקף את מחויבותה המתמשכת של העיר חולון לחינוך ולתרבות ואת שאיפתה לקדם את תחום העיצוב למקום מרכזי בסדר היום התרבותי של ישראל.

בחזון העירוני שלנו הכרזנו כי: חולון תהווה מוקד פעילות בינלאומי מוביל לחדשנות בעולם העיצוב.

בדגשים העירוניים לשנת 2011 קבענו כי: "תוטמע שפת העיצוב בהוויה העירונית והחינוכית תוך יישום עקרונות אקולוגיים ב"שפת הרחוב בעיר", עוד ציינו כי: "קידום אזור התעשייה חולון ייעשה תוך שילוב יכולות העיצוב והידע הקיימות בעיר לשם פיתוח התעשייה והעסקים הפועלים כיום ומשיכת יזמים חדשים"

ובשטח דברים קורים.

עבודה של מיכל מרום מתוך התערוכה 'זרימה טבעית'

עבודה של מיכל מרום מתוך התערוכה 'זרימה טבעית' בגלריית חנקין. 19.1-26.2.2011

כך לדוגמא כל הגלריות העירוניות שלנו מתמקדות זו השנה השנייה בתערוכות בנושא העיצוב על מגוון ביטוייו.

בקרוב, כך אנו מקווים, נממש את תוכניתנו להקים סדנאות למעצבים בתוך אזור התעשייה, בהן הם יוכלו ליצור ולייצר בתנאי חממה. שם הם יוכלו לפרוח ולצאת לדרכם העצמאית לאחר שירכשו ניסיון ושם.

ובחודש מאי השנה עיריית חולון ומוזיאון העיצוב חולון בשיתוף עם קהילת המעצבים הישראלית יקיימו שבוע של אירועי עיצוב במוזיאון וברחבי העיר. יוזמה זו היא נדבך נוסף בתהליך אותו מובילה העיר לקידום העיצוב בישראל והפיכתה של חולון למרכז עיצוב ארצי.

"העידן החדש הזה כבר החל", כותבת פולה אנטונלי, "העיצוב נע לכיוון מרכז הבמה של המסע האנושי הנצחי שמטרתו יצירת יופי מתוך הכרח". לא נותר לי אלא להסכים עמה ולקוות כי נזכה לראות בתוצאות תרומתנו הצנועה לתהליך חשוב זה.

לסיום, אתם מוזמנים לצפות בסרט אודות חולון עיר העיצוב ששודר בערוץ החיים הטובים (מפאת אורכו הסרט בשני חלקים). צפייה מהנה!

סוף סוף משלבים ידיים

פורום המנכ"לים ברשויות המקומיות ואיגוד המזכירים והמנכ"לים ברשויות המקומיות החליטו לשתף פעולה. ותתפלאו, זה לא טריוויאלי

Strength in Numbersשמחתי לשמוע כי לפני ימים אחדים החליט פורום המנכ"לים ברשויות המקומיות ואיגוד המזכירים והמנכ"לים ברשויות המקומיות לקדם שיתוף פעולה בין שני הגופים.

נשמע טריוויאלי? אז מסתבר שלא כך!

שנים ארוכות שרר נתק, שלא לומר יריבות בין שני הגופים הללו – והסיבה לא לגמרי ברורה. הרי כמעט מובן מאיליו שבעלי התפקידים הללו, עמיתים למקצוע התובעני והשוחק הזה – ישאפו לשלב ידיים כדי לחזק זה את זה. אולם עד עתה זה לא קרה וחבל.

בעיני ההחלטה להפסיק את "מלחמות היהודים" ולחבור לפעולות משותפות תחזק במידה רבה את כוחם של מנהלי הרשויות ואת האמירה שלהם כלפי השלטון המרכזי, כמו גם כלפי המרכז לשלטון מקומי.

שיתוף פעולה זה יאפשר להביע ביתר עוצמה את עמדתנו בסוגיות, חוקים ותקנות המשפיעות על גורל כל אחד ואחד מתושבי ישראל. תקנות וחוקים אלה, הנולדים במסגרות השלטון המרכזי כמו משרד הפנים, משרד האוצר ועוד – לוקים לעתים קרובות בחוסר הבנה ורגישות לצרכים האמיתיים של השלטון המוניציפאלי, שכזכור הוא העומד מידי יום בחזית הראשונה מול התושבים, צרכני השירותים.

בפגישה שהיתה בסוף חודש דצמבר בין הנהלת פורום המנכ"לים לביון מזכירות איגוד המזכירים והמנכ"לים הוצהר באופן ברור כי הפיצול הקיים בין הארגונים פוגע באינטרסים המקצועיים והאישיים של כולנו – וככל שיקודם איחוד הגופים – כן ייטב.

שני הגופים הצהירו על מחויבות לאיחוד כשבעיות אישיות כאלה ואחרות – לא תעמודנה למכשול בפני התהליך. כבר בשנת 2011 יתקיימו פעילויות ההדרכה והכנסים של שני הגופים במשותף.

אני תקווה כי כולנו נשכיל לנצל פורום חדש זה לשיתוף בידע ובניסיון, להתמודדות טובה יותר עם קשיי הניהול במסגרת המוניציפאלית, ובסופו של דבר, נביא לשיפור במעמדן של הרשויות ובטיב השירות הניתן לתושבים החיים בהן.

מוסיקה ככלי טיפולי

המוסיקה היא אמצעי חיבור ותקשורת, המאפשר ליחיד שפה שאינה רק וורבלית

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אחד הדברים שעמדו לנגד עיני עוד בראשית תהליך התוויית חזון 'עיר הילדים' בחולון – היה הרצון להגיע אל כל הילדים, גם אל אותם ילדים שמפאת תכונותיהם, יכולותיהם, הקשיים שלהם – הם כאילו מציבים חומה בינם לבין הסביבה, מסתגרים ולא מצליחים להגיע למימוש כישרונותיהם ויכולותיהם.

פעמים רבות מדובר בילדים מאוד נבונים, בעלי כישורים ייחודיים ופוטנציאל אדיר – שאיכשהו הוריהם נאלצים לשמוע שוב ושוב שזהו "פוטנציאל בלתי ממומש".

בין הדברים שמאוד רציתי לקדם היה השימוש במוסיקה ככלי, כדרך, כאמצעי – להגיע אל אותם ילדים ולאפשר להם לפרוח. חשתי (וחוויתי זאת באופן אישי במהלך חיי) כי המוסיקה היא אמצעי חיבור ותקשורת, המאפשר ליחיד שפה שאינה רק וורבלית.

ילדים רבים הינם בעלי כישורים רבים ומגוונים שאינם מוצאים דרך לביטוי אישי כיוון שהם נדרשים לתפקד אך ורק בעולם של מושגים וידע אינפורמטיבי. הנגינה פותחת עבור כל העוסק בה אפשרות לביטוי אחר. עצם העיסוק במוסיקה הינו טיפולי בפני עצמו.

בחולון אנו מפעילים את מרכז שטיינברג – במה למוסיקה חיה. לשם מגיע כל ילד אשר מעוניין לנגן – לפגישת ייעוץ,  ודרך שיחה ומגוון  תרגילים ושאלות – ניתן לו כיוון בבחירת הכלי. החיבור לכלי הינו חשוב ביותר, כמו בבחירת חבר לחיים.  בהמשך, מקבל כל ילד באופן פרטני את שיעור הנגינה. שבו נפתח פתח אל עולם הרגש.

לאחר כשנה, בה לומד הנגן את יסודות הנגינה, הוא מצטרף לקבוצת נגינה. העשייה בקבוצות הנגינה מאפשרת התנסות בחוויית שיתוף, הקשבה, ביטוי אישי בתוך קבוצה ועוד.

זאת ועוד, יש לנו בעיר חמישה בתי ספר מוסיקליים, אשר בחרו בתחום זה במסגרת בחירת ייחודיות בית ספרית. בבתי ספר אלה הצוות בונה את תוכנית הלימודים במוסיקה באופן שבכל שכבה ניתנת לילדים הזדמנות להתנסות בכלי נגינה כמו חלילית, מנדולינה וכלי נשיפה. בכתות ה-ו הילדים המוכשרים מוזמנים לקחת חלק בלימודי שירה ולהשתתף בתזמורות ובמקהלות. התוכנית המיוחדת הינה פרי שיתוף פעולה של משרד החינוך, העירייה ובתי הספר, וללא ספק היא מטפחת את כישרונות הילדים ומעודדת הקשבה, סובלנות, ביטוי אישי וכבוד הדדי.

לסיכום, המוסיקה היא כעין חומר, חומר ייחודי עם סגולות המאפשרות לאנשים עם מגוון צרכים, יכולות, קשיים ויתרונות להביא את עצמם לידי ביטוי – והרי כל אחד מאיתנו שואף להביא את עצמו לידי ביטוי… נסו זאת במוסיקה.

(במצגת המצורפת: בית ספר בן צבי – בית ספר מנגן)

בית ספר בן צבי – בית ספר מנגן