עשייה עירונית

קולקטיב אימפקט – תהליך מרובה משתתפים להובלת שינוי בזירה החברתית

דוגמה ליישום הכלי לצורך התוויית תכנית אב לילדים ונוער בחולון

פסטיבל תיאטרון בובות

הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות בחולון. יולי 2016

מעת לעת מתוודעים העוסקים בניהול ציבורי למושג חדש, אשר עשוי לספק כלים ומענים טובים מבעבר לבעיות ולצרכים חברתיים מורכבים. כזה הוא 'קולקטיב אימפקט', שיתוף המרחב והסביבה. אנו בחולון התנסינו בתהליך זה לצורך התוויית תכנית אב לילדים ונוער, בשותפות 'ג'וינט אשלים' ובליווי מקצועי של חברת 'סימפלי אימפקט' ורציתי לשתף בהתנסות זו וביתרונות הכלי. אז מה זה קולקטיב אימפקט ולמה הוא טוב?

"קולקטיב אימפקט הוא תהליך מובנה, המכוון להשגת תוצאות, המיועדות לבטא פתרונה של בעיה חברתית מורכבת. השימוש בכלי זה מושתת על תקשורת פתוחה ורצופה בין כל השותפים לתהליך, בעלי העניין והמעורבים" (יואב נולן)

מתודולוגיה זו נועדה לייצר שפה ואג'נדה משותפת הפועלת להשגת תוצאות מדידות למען הילדים והנוער בעיר. כפי שמדגיש יואב הולן:

"למפגש, לשיח, לפיתוח וללמידה המשותפים יש ערך כלשהו, רק אם הם מקדמים פתרונות ושינויים אמיתיים בשטח, כלומר רק בתנאי שמאפשרים 'לפרוע את השטר' ולהשיג תוצאות". (מתוך המאמר "מדברים קולקטיב אימפקט: על תפיסה, תהליך וכלים תקשורתיים לבניית הסכמות ושותפות")

כשהחלטנו על כתיבת תכנית אב לילדים ונוער, בעיקר בשל מורכבות הנושא וריבוי הגורמים העוסקים בתחום, בחרנו בגישת 'קולקטיב אימפקט'. הבנו שאנו חייבים ליצור מהלך משתף של כל המעורבים: נותני שירות, מקבלי שירות ובעלי עניין – אשר ביחד, בשיח משתף – נגדיר מהן 'האבנים הגדולות' בפאזל – אותם נושאים מרכזיים ביותר וחשובים מכל, בהם תתמקד התכנית. יצויין כי לקחו חלק בסיעור המוחות עשרות רבות של אנשי מקצוע, נוסף על כ- 3,000 ילדים מגיל הגן ועד י"ב וכ- 1,500 משתתפים בוגרים, שהיו חלק משיתוף הציבור בהכנת תכנית האב. כל זאת הביא ליצירת תרבות שיח פורייה ודפוס תקשורת חדשני ובעל ערך.

חנוכת גן סיפור הצל של יואב צילום אלי נאמן

חנוכת גן הסיפור "הצל של יואב". צילום: אלי נאמן

בבחירתנו זו אנו פורצי דרך לא רק בעצם הכנת תכנית אב כוללנית לילדים ולנוער, אלא גם בשימוש בכלי זה, המבוסס על גישה מערכתית, בין מגזרית ומובנית, אשר כאמור מתאימה להתמודדות עם בעיות חברתיות וסביבתיות מורכבות.

וכך בתהליך מעמיק בו שאלנו את עצמנו שאלות בסיס חשובות, הגדרנו 4 אבנים מרכזיות ליצירת הפאזל  – תכנית אב לילדים ונוער. ואלו הן אבני היסוד:

למידה – ילדי חולון הם בעלי השכלה המאפשרת להם השתלבות ומעורבות חברתית מיטבית.

אורח חיים בריא ומוגן – ילדי חולון חיים בסביבת חיים בריאה ובטוחה.

התקשרות רגשית בטוחה – ילדי חולון בעלי תחושת מסוגלות עצמית גבוהה.

שייכות ומעורבות בקהילה – ילדי חולון מעורבים ומשתייכים למשפחה ולקהילה בה הם חיים.

לכל 'אבן' בפאזל נקבעה קבוצת משימה. חברי הקבוצות הם אותם אנשים, אשר שמו להם למטרה לקדם את הנושא. חלקם כלל אינם חלק מהדיסציפלינה 'הטבעית' ואינם עוסקים בחיי היום יום בנושא, וזאת על מנת לספק דווקא נקודת מבט אחרת ופחות צפויה.

כל אחת מהאבנים הללו נועדה לתמוך במימוש החזון המאגד:

"ילדים ובני נוער יממשו את הפוטנציאל האישי שלהם, יגלו מעורבות וישתלבו בחברה ובקהילה בחולון, תוך השגת עתיד בטוח ברמה האישית, המשפחתית והתעסוקתית"

הדיונים הרבים שניהלנו חייבו אותנו לבדוק לעומק ולהשיב לעצמינו על השאלות: למה אנחנו עושים דברים? למה זה חשוב לנו? מה נשיג אם נקבל את מבוקשנו? ולאור כל זאת – מהן האבנים הגדולות שעליהן המערכת העירונית צריכה לשקוד בשנים הקרובות?

יצוין כי הפיכתה של חולון ל'עיר הילדים' התבצעה במשך למעלה משני עשורים באופן הדרגתי וכנדבך על גבי נדבך. כעיר מקדמת תוצאות, התנסינו וראינו מהם המהלכים שהביאו לתוצאות טובות והתמדנו בהם.

כיום, כשאנו מביטים לאחור במידה לא מבוטלת של סיפוק, זו גם העת להתקדם הלאה.

חובתנו לשוב ולהגיע להבנה עמוקה של מה שכבר קיים בעיר מחד אך גם להבנה מעמיקה של  צרכי הילדים והנוער בעתיד ושל המטרות שלנגד עינינו. כבעבר גם עתה, אנו שואפים לאפשר, לשתף ולעודד סקרנות ויצירתיות בקרב הצעירים, ליצור פתיחות, להקשיב לרצונות הדור הצעיר ושאיפותיהם, לשתף אותם ולבנות מערכת יחסי אמון ומחויבות הדדית בין העירייה לבין הדור הצעיר.

חיזוק הקשר והתקשורת הבלתי אמצעית בין קובעי המדיניות, לבין הילדים והנוער הם ביטוי לקפיצת המדרגה הנדרשת על מנת לשמר את שכבר השגנו, תוך שדרוג והעפלה למחוזות חדשים באופן שתואם את צרכיהם של האנשים במאה ה-21.

אני מאמינה שהשימוש בתהליכים אפקטיביים, בהלימה עם תרבות ארגונית מעצימה ושיתופי פעולה בין גורמים שונים בעירייה לבין גופים ותושבים, יביאו לשינוי מבורך בחיי ילדים ונוער בעיר חולון.

'טיפּ' לטף – שם זמני

מרכז למידה ובילוי חדש לפעוטות עד גיל שלוש והוריהם ייפתח בקרוב בחולון – עיר הילדים

לא כל כך מזמן, כשאני וחברותי גידלנו את ילדינו, היינו אנו, האימהות הצעירות 'יורדות למטה', אל חצר הבניין או אל הגינה הציבורית ומוצאות שם זו את זו, משוחחות, מתייעצות, חולקות בקשיים ונעזרות אחת בשנייה. היה לנו גם את ספר ההדרכה המיתולוגי של ד"ר ספוק. בנוסף, המשפחה המורחבת, האימהות, הסבתות והדודות היו גם הן מקור לא אכזב לידע ולתמיכה.

כיום, אנשים ספונים יותר בבתיהם, פחות מכירים את שכניהם, לא תמיד גרים בקרבת ההורים, וגם הסבתות של היום הן בהרבה מקרים נשות קריירה עסוקות ופעילות…

מנגד אנו חיים בעידן של הצפת מידע. באתרי אינטרנט, בבלוגים, בפורומים ניתן למצוא עצות, חלקן מקצועיות, אחרות מבוססות על ניסיון אישי וכמספר המייעצים – כך גדל הבלבול. לא אחת חשים הורים טריים עוד יותר נבוכים לאור כל ההיצע הזה.

במסגרת שיתוף הציבור בתהליך ריענון החזון העירוני של חולון, וכן בקבוצות מיקוד עם צעירים ובהזדמנויות נוספות עלה באופן בולט צורך ורצון של הורים צעירים ליצור מקום מפגש חברתי, שיהווה גם מרכז העשרה להורים עצמם וייתן הזדמנות לבילוי מהנה ומפתח עם התינוקות והפעוטות. "במרכז כזה", ציינו הורים צעירים, "ניתן להיפגש ולהתלבט יחד עם אנשים בגילנו ובמצבנו בנושאי גידול הילדים, חינוכם, הקשיים והדילמות. באותה הזדמנות אם ניתן לקבל איזושהי הנחיה מקצועית, שעושה סדר בעולם של אתגרים חדשים – מה טוב".

הדמייה ממוחשבת של המרכז לגיל הרך - מתחם חנקין, חולון

בחולון, עיר הילדים, שהינה גם 'עיר ההורים', השקענו מחשבה רבה במציאת מענים מתאימים לילדים. אולם, מזה זמן שחשנו שעדיין לא 'כיסינו' בצורה מיטבית את הגיל הכי צעיר – מלידה ועד גיל שנתיים-שלוש. יותר ויותר מחקרים מדגישים את החשיבות העצומה של ההתפתחות דווקא בגיל הצעיר הזה ואת ההשפעה הרבה שיש להשקעה בקטנטנים – על כל חייהם והתפתחותם.

כדי לתת מענה מקצועי בתחום זה, פניתי לפרופסור פנינה קליין, כלת פרס ישראל בתחום החינוך לגיל הרך, אשר פיתחה מודל הנותן מענה לשאלה: למה זקוקים ילדים בגיל הרך כדי להתפתח בצורה אופטימאלית? מודל זה מתייחס למרכיבים רגשיים והוראתיים באינטראקציה שבין המבוגרים לבין הילדים. המודל הוא מודל MISC שמטרתו ארוכת הטווח היא טיפוח ילד חכם ורגיש יותר More Intelligent and Sensitive (Socially Competent) Child. המטרה קצרת הטווח שמציב המודל היא לטפח במבוגרים, המתווכים את העולם הסובב את הילד, יכולת להיות רגישים ומותאמים אל הילדים שבטיפולם כדי שיוכלו לקדם את התפתחותם.

בימים אלה אנו מצויים בעיצומו של תהליך הקמתו של מרכז חדש לקטנטנים מגיל אפס ועד שלוש והוריהם, אשר בו ימצאו ההורים הצעירים "שותפים לגורל", צעירים כמותם, המתמודדים עם השמחה הגדולה והאושר של הולדת ילד לצד הקשיים והאתגרים הכרוכים בכך. שם יוכלו לבלות עם הקטנטנים וללמוד "כיצד עושים זאת טוב יתר".

הדמייה ממוחשבת של המרכז לגיל הרך - מתחם חנקין, חולון

המרכז החדש, שטרם מצאנו לו שם קולע ומוצלח (אם יש לכם רעיונות אתם מוזמנים להציע…) יקיים פעילויות מובנות וחופשיות, שתכליתן עידוד והעצמה של הורים לתינוקות ופעוטות ומתן מידע אמין, מבוסס מחקרית בנושאים הנוגעים להתפתחות הילד.

המרכז יאפשר להורים להבין את החשיבות העצומה של התנהגותם כהורים ואת פוטנציאל ההשפעה שלהם על התנהגות והתפתחות ילדם. הם יקבלו עידוד ותמיכה, אשר יאפשרו להם להירגע וליהנות מהאינטראקציה הטבעית, המתאימה ביותר להם ולילדם. הם ילמדו ל"קרוא" ולהבין את איתותי הילד, יפתחו רגישות והענות לצרכי הילד, תוך התאמה לצרכי ההורה, במסגרת תנאי חייו ותרבותו, ויבינו טוב יותר את המאפיינים החושיים וההתנהגותיים המולדים של הילד. וזה רק על קצה המזלג. כל זה יתרחש בסביבה, המעוצבת ומותאמת בצורה מיטבית לתפיסת העולם הפדגוגית ולמטרות המרכז, תוך שימוש בתפאורה, ריהוט, חפצים, משחקים ואמצעים אינטראקטיביים חדשניים, בטוחים ומרגיעים במיוחד.

זמן איכות כבר אמרנו?

יש למה לחכות!

תכנון ועיצוב המרכז – משרד ענת הרמן-וינציגסטר אדריכלות ועיצוב פנים.

המוסד הציבורי – לא מה שחשבתם!

ממש כמו לובי של בית מלון הקורא למבקרים בו לשבת, להתרווח, לפתח שיחה או לשתות קפה בצוותא עם מכר מזדמן  – זה מה שאנו מבקשים לשדר בכל מה שנוגע למרכז הקהילתי שלנו

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בעיני רבים נתפסים עובדי הציבור, 'הפקידים' –  כבעלי תפקיד, כמעט לא בני אדם, אנשים מרוחקים, ספונים בתוך בנייני ציבור קודרים, שם הם מבצעים את מטלותיהם, בתוך שגרה שוחקת, בפנים אדישות, שלא לומר חמוצות. אליהם אנו האזרחים או התושבים, 'עולים לרגל', ממתינים בתורים בלתי נגמרים ומקווים כי "נזכה" לשירות שבעצם זכותנו לקבל ברמה הכי בסיסית ומובנת מאליה.

זה היה כך ביתר שאת בעבר, אך  לצערי יש לא מעט מוסדות ציבוריים שכך הם פני הדברים בהם – גם כיום. אנו, אנשי המגזר המוניציפאלי, המצויים במגע הכי קרוב והכי ישיר עם התושבים – חייבים להתנהל אחרת.

החצר של פולה במרכז קהילתי בן גוריון

החצר של פולה במרכז קהילתי בן גוריון

אני מאמינה כי הממשק שלנו, עם קהל הצרכנים, לקוחותינו – חייב להיות אחר לגמרי. כמו במגזר הפרטי – אני רוצה לספק גם שירות וגם חוויה.

זה לא פשוט, לא תמיד אפשרי, לא תמיד המגע הזה עם מקבלי השירות הוא נעים ויש נושאים שהתחושה השלילית כמעט מובנית בתוכם. ויחד עם זאת אני מאמינה שגם בתחומי טיפול פחות נעימים – אנו יכולים לייצר סביבה נעימה, אווירה חיובית, עניינית, יעילה וכן – אפילו אנושית.

המקום הכי טבעי להתחיל בזה היא הפעילות הקהילתית – אלו הנושאים "הרכים" יותר – שגם עליהם, אנו כמגזר מוניציפאלי, מופקדים, באמצעות שלוחות הביצוע, אשר יצרנו לשם כך.

בחולון מופקדת רשת קהילה ופנאי על כל הפעילות הקהילתית, המיועדת לכל הגילאים ונפרשת על אינספור תחומי עשייה ועניין. המוטו של הרשת כפי שהוצג לאחרונה בתוכניות העבודה העירוניות הוא שעשייה קהילתית מתבצעת באהבה או בכלל לא, כן, קצת כמו החומוס… טעים, מוכר, חמים, ידידותי.

כדי ליצור אווירה של חיבור, שיתוף, זיהוי צרכים אמיתיים של קהילה – נדרשת אמונה – אך גם נראות וסביבה ראויה. ממש כמו לובי של בית מלון הקורא למבקרים בו לשבת, להתרווח, לפתח שיחה או לשתות קפה בצוותא עם מכר מזדמן – זה מה שאנו מבקשים לשדר בכל מה שנוגע למרכז הקהילתי: זה הבית שלכם, זה המקום להיפגש בו, לעיין יחדיו בירחון או בספר, לקיים מפגש שכנים או סתם שיח של אנשים המתעניינים בנושא מסוים, באים לחוג ולאחריו רוצים עוד רגע להחליף חוויות זה עם זה.

"גומות חן" - מתחם פעילות לקטנטנים במרכז הקהילתי בן גוריון

"גומות חן" - מתחם פעילות לקטנטנים במרכז הקהילתי בן גוריון

אלה יכולות להיות שתי אימהות הממתינות לילדים הצעירים הנמצאים בחוג או שתי חברות שיצאו משיעור פילאטיס ומחפשות עוד דקה של שקט מהריצות, הטרדות והחובות הממתינים בבית ובעצם – כל אחד. כל אחד שמחפש תקשורת, חברה, שותפות – דווקא בעולם דיגיטלי, מנוכר ולוחץ.

נראים טוב

זו הסיבה שאנו משדרגים את המרכזים שלנו – הן ביציקת תכנים חדשים והן בתשתית פיזית ובמראה. דוגמא נפלאה היא המרכז הקהילתי וולפסון כפי שניתן לראות בתמונות 'לפני' ו'אחרי' כיצד ממתחם ציבורי סביר הפך למקום חמים, נעים ומזמין, אשר ממש עושה חשק להיכנס ולבלות בו.

דוגמא נוספת ומחממת את הלב היא מה שהתרחש לאחרונה במרכז הקהילתי בן גוריון, כששטח די מוזנח סביב המבנה הפך ל'חצר של פולה'  עם דשא ירוק, ערוגות פרחים וצמחי תבלין, ספסלים בשביל החבר'ה וגם בשבילו ובשבילה….

במהלך השבוע המקום תוסס, מתקיימות בו סדנאות, הופעות והפעלות.

בתמונות ניתן לראות כיצד 'גויסו' בני הנוער עצמם לעבודה בגינה – וכך הרווחנו גם הפעלה חינוכית וגם יצירת תחושת שייכות והזדהות עם המקום בו השקיעו מאמץ ועבודה.

 

בני הנוער מטפחים את החצר של פולה במרכז הקהילתי בן גוריון

בני הנוער מטפחים את החצר של פולה במרכז הקהילתי בן גוריון

ולמה דווקא פולה?

כזכור פולה היתה אשתו האחת והיחידה של דוד בן גוריון, על שמו קרוי המרכז הקהילתי. במרכז, במסגרת העבודה החינוכית המתקיימת בו עוסקים בין היתר בהנחלת מורשת דוד בן גוריון, מקרבים את בני הנוער אל המנהיג אולי החשוב בין מנהיגי הציונות והמדינה, לומדים על חייו ומנחילים לדור הצעיר את ערכיו, שעם הזמן נראים יותר ויותר רלבנטיים.

 

"קפה גוריון" במרכז הקהילתי בן גוריון

"קפה גוריון" במרכז הקהילתי בן גוריון

עוד בתמונות – מרכז מקסים לקטנטנים בני שבועות ספורים ועד בני 5 והוריהם – 'גומות חן' שמו, אשר בו מוצעת באותה הרוח פעילות המותאמת לצרכי האוכלוסיה: פינת ג'ימבורי, מתחם "גן" בו מופעלים הילדים והוריהם במגוון נושאים ומתודות: תנועה, מוזיקה, יצירה- ובט"ו בשבט אף בשתילה בחצר של פולה! לאור ההצלחה יש כוונה לפתוח בקרוב את  'בוקר זורם בגומות חן'- מסגרת המיועדת בעיקר לנשים בחופשת לידה עם ילדיהן הרכים, שתציע סדנאות עיסוי תינוקות, התעמלות נשים, סדנאות על בריאות האישה ומעגלי נשים, תמיכה בהנקה ועוד.

בחלק השני של הפוסט אספר איך המוסד הציבורי יוצא אל הקהילה ומשתמש באמנות כדי ליצור שינוי חברתי בשטח.

אשמח לתגובותיכם.

אנחנו והעיצוב או למה דווקא עיצוב?

קארין צור - אפודה מברונזה וזהב

עבודה של קארין צור, אפודה מברונזה וזהב מתוך התערוכה 'הבהלה לרעב' בגלריית החווה, 11.1-3.3.2011

במאמר על "העידן בו ישלוט העיצוב" כותבת פולה אנטונלי, האוצרת הראשית לאדריכלות ולעיצוב במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק: "העיצוב התפשט כמו גז כמעט לכל היבט של הפעילות האנושית, ממדע וחינוך ועד לפוליטיקה וקביעת מדיניות. הסיבה פשוטה: אחת המשימות החשובות ביותר של עיצוב היא לסייע לאנשים להתמודד עם שינויים".

היום כבר ברור כי הגלובליזציה והתהליכים הכלכליים העולמיים מובילים לשינויים משמעותיים באורח החיים של כולנו. אנו מוצפים במוצרים זולים ולכלכלה המודרנית אין אפשרות להתחרות בעלויות כח האדם הקיימות במדינות כמו סין ושאר מדיניות אסיה.

היתרון היחסי שלנו הוא ידע ויצירתיות.

העיצוב משלב בין שני אלה.

אני מאמינה כי עיצוב יהפוך בשנים הבאות לחלק משמעותי יותר ויותר בכל מוצר שנצרוך ובכל פעולה שנבצע בחיי היום יום. כבר היום אנו עדים לתהליכי עיצוב הנטמעים  בחיינו ולאחר שהם שם – נדמה כי תמיד היו שם, ואיך אפשר בלעדיהם.

מה שפעם היה מותרות הוא היום המובן מאליו.

אני סבורה כי אחד מענפי הייצוא המרכזיים של מדינת ישראל בשנים הבאות יהיה עיצוב ועל כן קידום הידע בתחום זה – הוא בעיני משימה לאומית.

העבודה  Domestic Animals_Radiator, 2008 של Guus Van Leeuwen

העבודה Domestic Animals_Radiator, 2008 של Guus Van Leeuwen , צולם על ידי Renee van der Hulst, מתוך התערוכה הרביעית במויאון העיצוב חולון. פתיחה: 27 בינואר 2011

העיר חולון המבקשת להוביל ולהשפיע על החברה ועל התרבות בישראל – נרתמת לקידום נושא זה בתיאוריה ובמעשה.

מוזיאון העיצוב חולון הינו גולת הכותרת והוא משקף את מחויבותה המתמשכת של העיר חולון לחינוך ולתרבות ואת שאיפתה לקדם את תחום העיצוב למקום מרכזי בסדר היום התרבותי של ישראל.

בחזון העירוני שלנו הכרזנו כי: חולון תהווה מוקד פעילות בינלאומי מוביל לחדשנות בעולם העיצוב.

בדגשים העירוניים לשנת 2011 קבענו כי: "תוטמע שפת העיצוב בהוויה העירונית והחינוכית תוך יישום עקרונות אקולוגיים ב"שפת הרחוב בעיר", עוד ציינו כי: "קידום אזור התעשייה חולון ייעשה תוך שילוב יכולות העיצוב והידע הקיימות בעיר לשם פיתוח התעשייה והעסקים הפועלים כיום ומשיכת יזמים חדשים"

ובשטח דברים קורים.

עבודה של מיכל מרום מתוך התערוכה 'זרימה טבעית'

עבודה של מיכל מרום מתוך התערוכה 'זרימה טבעית' בגלריית חנקין. 19.1-26.2.2011

כך לדוגמא כל הגלריות העירוניות שלנו מתמקדות זו השנה השנייה בתערוכות בנושא העיצוב על מגוון ביטוייו.

בקרוב, כך אנו מקווים, נממש את תוכניתנו להקים סדנאות למעצבים בתוך אזור התעשייה, בהן הם יוכלו ליצור ולייצר בתנאי חממה. שם הם יוכלו לפרוח ולצאת לדרכם העצמאית לאחר שירכשו ניסיון ושם.

ובחודש מאי השנה עיריית חולון ומוזיאון העיצוב חולון בשיתוף עם קהילת המעצבים הישראלית יקיימו שבוע של אירועי עיצוב במוזיאון וברחבי העיר. יוזמה זו היא נדבך נוסף בתהליך אותו מובילה העיר לקידום העיצוב בישראל והפיכתה של חולון למרכז עיצוב ארצי.

"העידן החדש הזה כבר החל", כותבת פולה אנטונלי, "העיצוב נע לכיוון מרכז הבמה של המסע האנושי הנצחי שמטרתו יצירת יופי מתוך הכרח". לא נותר לי אלא להסכים עמה ולקוות כי נזכה לראות בתוצאות תרומתנו הצנועה לתהליך חשוב זה.

לסיום, אתם מוזמנים לצפות בסרט אודות חולון עיר העיצוב ששודר בערוץ החיים הטובים (מפאת אורכו הסרט בשני חלקים). צפייה מהנה!

במה אנחנו חזקים?

אנשים הם מקור ליצירה ולעשייה. תוצר אנושי היה בעבר וכמובן גם בהווה מקור עניין והתפעלות באינספור מקומות בעולם

boolim1בכתבה שהתפרסמה לאחרונה תחת הכותרת: הפתרון לבעיית הפריפריה נמצא בתוכה מוצגת תפישה על פיה הצמחתו והעצמתו של יישוב או אזור הנתפס כחלש או כסובל מדימוי שלילי – צריכה לעשות מתוך זיהוי והעצמת החוזקות והיתרונות של המקום. זאת, בניגוד לתפיסה אשר אפיינה שנים רבות את המדינה והיא הדגשת החולשות מתוך אמונה כי הדבר יוביל לתמיכה וסיוע חיצוני – תחילה במשאבים – ולאחר מכן בזרימה של כוח אדם מחוץ.

כשקראתי את הדברים חזרתי כ-17 שנה אחורה לימים בהם העיר חולון, שאיננה פריפריה במובן הגיאוגרפי הקלאסי, נתפסה כפריפריה במובן החברתי והתרבותי. צעירי חולון שיצאו לבלות בעיר השכנה תל אביב חשו עצמם כ'פריפריה', 'לא שייכים', שלא לומר לא ממש רצויים ואף זכו לכינויים מתייגים לא מחמיאים כמו 'חוב"תים'.

בסקרים שנעשו אז העידו התושבים כי הם דווקא חשים מרוצים בעירם ואוהבים אותה אך הדימוי החיצוני החל להשפיע גם על התפיסה העצמית. הבנו כי נדרשת פעולה כוללת ומעמיקה שתגדיר לאן הולכת העיר, מה עתיד להשתנות בה ואיך אפשר להפוך אותה למקור גאווה לתושביה ומוקד משיכה לרבים אחרים. הבנו כי בכל מה שנחליט לעשות אנו חייבים להתבסס על חוזקותיה של העיר ועל היתרונות שהיא יכולה להציע.

ראינו כי אנשים שאינם גרים בחולון וביקרו בה וחוו חוויה חיובית גיבשו דעה חיובית על העיר, בניגוד לאלה שמעולם לא היו בה וניזונו מן השמועה.

שאלנו את עצמנו במה אנו חזקים? הרים גבוהים וחופים תכולים – אין לנו, אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים בסדר גודל של ערים עתיקות – גם לא.

אז מה אם כן יש? אנשים.

אנשים הם מקור ליצירה ולעשייה. תוצר אנושי היה בעבר וכמובן גם בהווה מקור עניין והתפעלות באינספור מקומות בעולם. חשנו כי תרבות ואמנות – הם מוקד משיכה אדיר. הבנו גם שתחושת הקהילתיות והמשפחתיות הינם ערכים נוספים המחברים לחולון – וכך הגענו למיצוב חולון כ'עיר טובה לילדים', 'עיר שטוב לגדול בה ולגדל בה ילדים', עיר המציעה תרבות לכל ולמשפחה ולילדים בפרט.

הפוטנציאל היה שם – הוא רק חיכה שמישהו ירים את הכפפה. הרי החיבור לילדים, הרצון להשקיע בהם הוא משהו המשותף לרבים, במיוחד בחברה היהודית והישראלית – המקדשת ערכי משפחה וחינוך הדור הבא. ראינו שבכך נוכל להציע משהו מיוחד, משהו שאיננו מתחרים בו בשכנתנו הגדולה תל אביב, שבאופן טבעי היוותה ומהווה מוקד משיכה כלכלי, חברתי ותרבותי.

וכך התחלנו לטוות את מה שהפך אט אט למרקם שלם: בגובה העיניים – החושף ילדים בגיל צעיר מאוד לאמנות פלסטית, תיאטרון ומוסיקה היה הסנונית הראשונה, חבר אליו החווידע – המזמן העשרה ולימוד מדע בדרך חווייתית ומרגשת, ואז נפתח מוזיאון הילדים הישראלי – כמוהו אין בשום מקום בארץ עם תפיסה שונה וייחודית, המציעה לילד התנסות מרתקת ומפתחת בדרך יוצאת דופן, ואחריו המדיטק עם התיאטרון היוצר שברבות הימים הפיק בזו אחר זו הצגות מופת, שזכו לאהדה עצומה ולהערכה מקצועית.

ובהמשך גני הסיפור שלנו המצויים כיום על בולי ישראל ומשלימים את התפיסה גם ברמת התשתית, בגנים הציבוריים שלנו, אשר לצד המתקנים "הרגילים" מפגישים את הילדים עם ספרות קלאסית בלבוש אמנותי פיסולי.

ובשנה האחרונה מוזיאון העיצוב שלכאורה מושך אותנו למקום אחר, אך בעצם ממשיך את התפיסה שאנו חזקים בעשייה וביצירה אנושית, תרבותית, מחנכת מחד וחווייתית מאידך – וקהל המבקרים ההולך ומתרחב הינו עדות לניצחון הרעיון.

אני מאמינה כי מקומות נוספים שיאמצו גישה זו יצמיחו עצמם ויגיעו להישגים שכלל לא שערו שניתן יהיה להגיע אליהם. כולנו כחברה נצא מכך נשכרים.